מינורי באקצנט

מבטא נרכש

היום נסענו כמה מחבריי – ההולכים, רצים וכלים – לשוק בנתניה, you know, לבקר, לאכול אוכל מקומי.

בשל רגישותי החברתית המתפתחת, נמנעתי מלבישת חולצת התרסה נגד הממשלה והמצב. הסתפקתי בכובע ורדרד ותג אלקטרוני שמונה את ימי ומספר החטופים בשבי.

בעודנו מתנשאים ברחוב הראשי פגשתי MT09 SP.

הכברתי טקסט להוא שהידס לימיני – רק אומר שהוא הנבון מבינינו ודובר את שפת המקומיים מהבית וארמוז ששמו מתחרייז עם פאול – על ההבדל בין ה- SP לרגיל, ללא ה- SP.

מחנות הסלולר יצא בחור בלבן, גם הסניקרס, החולצה קרם שמנת חמישה ללבנה. בארבעימים הצעירות. נראה שעבר השתלה לא מי יודע מה ועם זאת הפדחת לא הוסתרה בכיפה תואמת, אקסקיוז מיי פרג'ידיזם.

בעל האופנוע. מתוק מדבש. ביקשתי שיתניע – אקרפוביץ', דבש ניגר באוזן. באמת חמוד ומתוק, וכבומר ציינתי באזניו את מתיקותו.

ואכלנו ת'אוכל המקומי. לא נפלנו. החבר מהעדה הצהיר שכל מנה מהרפרטואר הוא היה עושה יותר טוב.
רק שמהיכרות עם עצלנותו לא יטרח להוכיח.

ואני, שבחיי, אינלי מי יודע כמה ובמה להתנאות, אני כן גא בקיבתי. זאתי מבטון. חסינה באתגרים שהצבתי ששים ומשהו שנים בפניה. כלומר לדפנותיה.
על שלטון להיות כמו איבריי הפנימיים; אם הם מתפקדים כמו שצריך, לא מודעים להם.
קיבה מוזכרת אחרי כמה שעות מתחרעת. הרגשתי אותם במלוא חרבונם.

אה, ואם הגעת עד לכאן, אולי תמהת למה אני ממלא במלל הזה.
הבחור מהאופנוע? הוא מדבר עברית במבטא צרפתי, של עולים מעשר השנים האחרונות. יעני עברית שלנו, רק במבטא. והוא בכלל יליד הארץ.
כמו בירה, סיגריות – מִבְטא כטעם נרכש.

ואני מכיר אחד, מתעקש, שחוקי הסוציולוגיה, כמו אלה של הפיזיקה, תקפים גם אם איננו מודעים להם.