מבטא נרכש
היום נסענו כמה מחבריי – ההולכים, רצים, ומתכלים – לשוק בנתניה. אמרנו שנאכל אוכל מקומי.
בשל רגישותי החברתית המתפתחת, נמנעתי מלבישת אחת מחולצות ההתרסה נגד הממשלה והמצב. רק עם כובע ורוד ותג אלקטרוני שמונה את ימי ומספר החטופים בשבי.
בעודנו מתנשאים ברחוב הראשי פגשתי MT09 SP.
הכברתי טקסט להוא שהידס לימיני – רק אומר שהוא הנבון מבינינו ודובר את שפת המקום מהבית, וארמוז ששמו מתחרייז עם פאול – על ההבדל בין ה SP לרגיל, בלי ה- SP.
מחנות הסלולר יצא בחור בלבן, גם הסניקרס, החולצה קרם שמנת חמישה ללבנה. בארבעימים הצעירות. נראה שעבר השתלה לא מי יודע מה, ועם זאת, הפדחת לא הוסתרה בכיפה, אקסקיוז מיי פרג'ידיזם.
הוא הבעלים של האופנוע. מתוק מדבש. ביקשתי שיתניע – אקרפוביץ', דבש ניגר לאוזן. באמת חמוד ומתוק, ואפילו ציינתי באזניו את מתיקותו.
ואכלנו ת'אוכל המקומי. לא נפלנו. החבר מהעדה הצהיר שכל מנה הוא היה עושה יותר טוב.
רק שמהיכרות עם עצלנותו לא יטרח להוכיח.
ואני, שבחיי, אינלי מי יודע כמה במה להתנאות, אני גאה בקיבת הבטון שלי. זאתי חסינה באתגרים שהצבתי בפניה. כלומר לדפנותיה. אז כמה שעות אחרי, התמרדה, וואו וואו. אני אומר על השלטון שהוא כמו קיבתי ושאר איבריי הפנימיים; אם הם מתפקדים כמו שצריך, לא מודעים להם. אז היום הרגשתי אותם במלוא קלקלתם.
אה, ואם הגעת עד לכאן, בטח תמהת למה אני ממלא אותך במלל הזה?
כמעט שכחתי; הבחור מהאופנוע? הוא דיבר במבטא צרפתי, של העולים מעשר השנים האחרונות. יעני עברית כמו שלנו, רק במבטא. והוא בכלל יליד הארץ.
כמו בירה, סיגריות – מבטא כטעם נרכש.
ואני מכיר אחד, מעיק, שמתעקש שחוקי הסוציולוגיה, כמו אלה של הפיזיקה, תקפים גם אם איננו מודעים להם.
