מינורי בתחרותיות

משך קריאה כ־ 4 דקות

שיחקתי שש בש עם אחד מידידי – אם היה נקבה הייתי קורא לו תרז – לבית האסורים אשר בפאתי לואנדה, בנפיקה ליתר דיוק, שתי פרסאות מהסמבטיון, אשר באנגולה.
עוסק בניהול כספי.
בכלל, רוצה להיות רב,
בטח לא אסיר במלון,
לא של רמת החיים אליה נידון.

מעריך, מכבד, אוהב אותו;
דמות ראויה, כנה, שקופה, נטולת מחוות, מעניינת, רגישה יותר משמודה.

לי, הוא מאפשר שיח מורכב יותר מביצועיזם פרקטו קונקרטי בגרסת האנגולוקלית, בו אני מוקף.

דיקמן שש בש

יש לו קופסאת שש בש- מהוהה כבדה, בדיוק הדבר הנכון- ישנה, ללא שמץ אורנמנטים וקישוטים מפורכסים מיותרים, הדבק כבר לא עושה את העבודה והיא מתפרקת לה, לו, בעצלות חיננית של קופסאת שש בש למודת משחקים. לא הזבל’ה שמוכרים היום- שעושים עליו אפצ’י העץ מתבקע ונרקב מרסיסי הרוק, ואפילו לא כמו שיש לי מעץ חסכני מלפני עשור או שניים.
קופסא אמיתית, כמו שהייתה לי בחולון. אבנים תואמות. אם רק הקוביות היו מידה אחת קטנה יותר- היה מושלם. אבל זה אקסטרני לקופסא, כמו הקפה השחור והמרלבורו האדום.

בינתיים, לצערי, הוא עומד בלחציי הגוברים למכור לי אותה. שוקל אם להפעיל פיזי, ומתאפייק. כמה עוד אשחק? לא שווה.

שלא יתנשא עלי, כבר ביקשתי מחבייר

ברחובנו הצר
גר נגר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר

שינגר לי אחת.
ועם זאת לא סומך עליו, על החבייר, שיעשה לי אפאראט נכון שכזה.

כששיחקנו, במהלך מסוים הוא התלוצץ על ש”משחק ולא דווקא עושה את ה’דבר הנכון'”.

שש בש הוא משחק מזל שיש בו אלמנטים הסתברותיים בסיסיים עם אסטרטגיה פשוטה, כשברוב המקרים די ברור מה נמצא בהלימה לסבירות הסטטיסטית;
לוגיקה פשוטה על מצע אלמנט מזל זהה למשתתפים.

ואני תמהתי, באזניו, מה ההנאה בלא לשחק את ‘הדבר הנכון’. זה משחק? זו ההנאה?

הוא מצידו, ציין בביקורתיות מבועתת,
ואולי הייתה זו בעתה מבוקרת- לא זוכייר
את חתירתי לניצחון, כחלק מההנאה.
נראה שמאתר חמת רצח באיך שאני משחייק.

“כן” אוששתי נחרצות את תצפיתו

“המקרה היחיד שאני נהנה להפסיד הוא כשהבת שלי,
ובכינוייה הפורטוגזי- minha extensão,
מנצחת אותי,
כשאני מתקן לה טעות.
ועוד יותר- כשאני לא.”

Ta bom?

Share

One thought on “מינורי בתחרותיות”

הערות? אשמח לתגובתך

Share
%d בלוגרים אהבו את זה: