רכבתי עם חברה לנתב"ג, להפגנה.
הגברת די ספורטיבית, עם ניסיון על דו־גלגלי.
רכבתי שלושת רבעי מאיך שהייתי רוכב לו הייתי סולו, חלפתי בין מכוניות על התפר בנתיבים ככף נעליים, מדי פעם האצתי לקצת יותר מהמותר.
אין לי כל כוונה להותיר טראומה במורכבים. להיפך. אולי נרכב שוב.
כשעברתי בין מכוניות והאצתי לא הגיבה.
כשהסטתי ראש ימינה שמאלה זעמה שאסתכל ישר, צווחה לא ימינה ושמאלה, צרחה לא להביט לוויז.
גם איתה לא ממש התפרעתי. ציינתי שהיא לא פחדה מההאצה ומהמעבר בין מכוניות. כן חרדה מהשליטה, אולי מחוסרה: הסטת מבטי ימינה שמאלה, מבחינתה, פגש את חששה מחוסר השליטה שלי בכלי, או שלה בי.
