מינורי בתספורת

יושב בקפה. מ 1998. אם הייתי סופר כמה פעמים, מונה כמה שעות – בטח היה מביך אותי.
אמי הייתה אומרת 'אני לא יושבת בבתי קפה.'
אם היא הייתה יודעת כמה אני יושב- בטח הייתה מתהפכת.
לא סופר.

השבוע, בשבת, מגיע לשם עם אופניים, מחשב ומכנסיים קצר.
המלצרית המסוימת – אינני יודע את שמותיהן, נראה לי שילוב של לא נאה ולא ראוי לפנות אליהן בשמן וליצור אינטימיות מעושה או עליצות מזוייפת – ילדה נאה בת 22, שהתחדשה בטאטו גדול על פנים זרועה – אותה לא ראיתי כמה שבועות, שואלת:

"הסתפרת?"

אני צוחק. "לא" משיב. "למה?"

"לא יודעת, משהו אצלך השתנה", מנסחת את הטריגר לשאלה, שמניח שהיה זה רזון מה בפנים, אולי תופס לה מעט פחות נפח במרחב. ואני, בפעם האחרונה שהסתפרתי, היא הייתה בת 6.