מינורי בשימור התכנסות הזדהותית

אם היא לא הייתה פרסיה היינו בחצור

הגיע למשרד נותן שירותים.
נראה נער, חבוש כיפה, ענוד טבעת נישואין, לבוש מדי חברה קצרים, שחום, פנים טובות, חייכן.

הצעתי לו לשתות. "לא יכול," ענה "אני בצום."

בבורותי, לא ידעתי שצום היום, י"ז בתמוז, ימי בין המצרים, של שבת נדחה ליום א'. מסוג הבורות – בורויות? יש ריבוי לבורות? – שאמנם אינני גאה בה, ועם זאת גם לא ממש, או ממש לא, מוכן להקצות אנרגיה כדי לצמצם אותה. רק אם על הדרך.

"אפשר לשאול מה אתה מצביע?" חדרתי.

"אני מחצור הגלילית" הסביר לי "מקום קטן, כולם מרוקאים או טוניסאים. אין תימנים או אשכנזים. כולם ביבי. בא אלינו לביקור. איזה כבוד עשינו לו, כמו למלך."

"תגיד" אחאנא"ר מקשה "איך קשור לזה שכולם מרוקאים וטוניסאים להצביע נתניהו?"

חייך.

"מה אתה?" שאלתי.

טוניסאי.

"ואשתך?"

"היא פרסיה, בגלל זה אנחנו פה, אחרת הייתי בחצור."