מינורי בעשייה כספית

מה אני עושה שם?

את אהרון ארד פגשתי אצל ידידי הנערץ. דמות מוכרת לעכברי המוספים הכלכליים. מליונים עברו תחת ידיו. בישראל ובחו"ל. כולם היו שותפיו. חלש על מיליארדים, בעליהם של מליונים, בעלן של אחדות, ספח פרסום, צרכן מותגים ידועים.

לפני כמה שנים, כשרצה – אצלו רצייה זה מצב שונה מאשר אצל בני תמותה – התעניין, לרכוש את ארקיע, כדי שיקבל השראה ומושג, הטסנו אותו במטוס קל מהרצליה.

אישיותי האפרורית לא הותירה בתודעתו זכר. אני, שמואשם, בסוג של צדק, שיכול לחיות את החיים מחדש, זוכר את תלתל הכסף שהיה לו בבלורית, ואת הפתח-תקוואית הצעירה שנתלתה על זרועו. כן זוכר את קביעת ידידי הנערץ שאבחן ש"אהרון הוא איש נשים", ואת חברתו ש"אוהבת את אהרון מפני שאהרון דואג לה. מאד דואג לה."

יש לו, לאהרון, כמה ילדים. הבכור בזוגיות עם רייצ'ל, אחת מעשירות עולם. מבחינת גילה הייתה יכולה יכולה להיות אימה של חברתו המתרוממת, כלומר המעופפת מהטיסה ההיא.

הייתי מציע הצלבה; שאהרון שלנו יחבור לרייצ'ל הסילונית, ובנו לפתח תקוואית הפרופלורית.
בכך, כמובן, אפגין שמרנות נורמטיבית המתכנסת לקונוונציות גילניות ארכאיות, בניסיון עקר לנפץ ערכי ברזל אחרים, חשובים לא פחות, ואולי עתיקים משחר המקצועות. ואנחנו בכלל ב- 2013. אז אמנע.

בהקרנת משחק גביע אירופה, אהרון מיודענו מגיע לבית ידידי לצפות איתנו.
חולצה – כותונת, מגוהצת משעית, לבנה צד אחד, אדום בוהק צד שני, שרוולים משובצים, ג'ינס אפנתי, גורמט נוצץ על ימין, ושעון זהב ורוד על שחור מז'אנר האוליגרכים, בשמאל.

דיבורציה על ערכים. פיננסים.
ידידי המחוייב לאמת, כפי שהוא רואה אותה לפחות,
כשיושר אינטלקטואלי הוא תשומה בנדירות לא בשל מחסור, אלא בשל היעדר ביקוש לה
ובאותה עת אמון על הוורדת אדם ברבים, מסביר ש"אהרון הפסיד ים כסף" למורת רוחו ותנועתו הבלתי נוחה של אהרון במושבו.

ואני מקשיב.

אהרון מספר שבשבוע הבא תהיה לו פגישה בחברת תקשורת בינלאומית. יש לו רעיון לחבר בין ישראלי בוקרשטאי לבין החברה, ואולי יקלף משהו על הדרך במפגש בין הטובין.

ידידי מפנה אליי ומפריז לאהרון שאני אושיית תקשורת, שני רק לאלכסנדר גראהם בל לטלפוניה, ואם לא – בעברי. ואני כפטפטן, מסכים, שבהחלט יש מאחורי עבר תקשורתי. הרבה עבר. קרוב ל-53 עבר(ים).

אהרון מגייס, לוקח את מספר הטלפון שלי, שואל אם אוכל להצטרף לפגישתו.
אני משיב "בכיף" מבטא ב'חייף', ואהרון נפרד מאיתנו בהנחותו אותי "תכין תכנית עסקית לפגישתנו", הוא הרי לא מבזבז זמן לרגע, ואני נקרע. כלומר מכין תכניות וקורע, קורייע ומייכין. בין הכנת הצ'ולענט לחריימה.

הייתי ממשיך במהלך הפיננסי עד עצם היום הזה, אלמלא העובדה שבבוקר יום א' אהרון התקשר אלי, בדק את זמינותי לפגישה עם אושיית התקשורת בתפקיד.

לא, לא ניפגש שם, הוא מעדיף שאגיע למלונו, לשיחה מקדימה.

החלפתי למכנסי קופיקו וכותונת כפתורים, הגעתי באופנוע למלון דרג ב' על קו החוף, קרוב מדיי לכיכר אתרים. אין זמן לקפה. הוא הושיט לי את המפתחות בטבעיות של מי שמגייס את האנושות המותנה ונהנית, מבחינתו, לספק את צרכי תפישת הערך והפיזיולוגיה שלו.

הלכנו למכונית שכורה, מהקטיגוריה הזולה ביותר, חונה ברחבת האורחים – אלה שלא משלם. אני נוהג – גם נהנה יותר, גם קטע, גם כי הוא רוצה.

בנסיעונת נטולת הפקקים, בשיחונת נטולת המיקוד מככר אתרים לפתח תקווה, הוא

• אמד את כישוריי הניהוליים, יכולותיי האדמינסטרטוריות, הבנתי הטכנולוגית, תפישותיי השירותיות, שאיפותיי העסקיות,
• שרטט את ההזדמנות החיבורית בין באסטת הטלפונים אליה קשור ברומניה, לבין חברת התקשורת הבינלאומית באופן שתיטיב את גורל העסקי של כל שלושת הצדדים,
• פרש בפניי את אופקי השתלבותי, שהם בגדול, ללא שיעור תקרה או מחסור – השמיים, הארץ וכל צבאם,
• שמט שמות עמיתיו לעסקים,
• פירט שבדיוק כעת עכשיו לומד אנגלית, שכן לא יכול לתקשר עם חברתו של בנו,
• העיד על ההערכה הרבה, האהבה העמוקה, שרוחשים לו כל מי שעובד אתו,
• וחוגג את הצטרפותי לארגז כליו.

פלא שאני שמייח ככלה ביום חופתה?

החנינו. בבניין אליו נכנסים נחשפתי, מיידית ל-

• כך שהוא לא זכר, לחלוטין, עם מי בא להיפגש,
• רמת האינטימיות שהוא מפגין בפנייתו לשומר, ההתעניינות הבסיסית, המתוקה מסירופ, הנמוכה לטעמי, הכללית שהוא פורש על בן שיחו. ברור שיכולת זו היא כלי עבודתו העיקרי.

אתרנו את מי שהיינו אמורים לפגוש בבניין הסמוך.

בבניין השני, תהליך ההתחבבות על המאבטחת חזר על עצמו, וביתר שאת. היא נקבה פוטנציאלית מבחינתו. המאבטחת בקשה תעודה מזהה, נתתי, והוא נכנס לשיח מבהיר שהרישיון הזר שהוא נושא הוא היחידי שיש לו, הוא לא מוכן למסור אותו מפני שהוא חושש לאבדו, ופעם כבר קרה ששכח אותו.

שאריות סבלנותי נוטשים אותי, ואמרתי בתקיפות, שגם אם נשכח לא נוכל לצאת בלי להחזיר את התגים. הוא התרצה, כשברור לי שלא ההיגיון שהזרקתי לסיטואציה שכנע. זה הנזהרים מהכל והלא פוחדים מכלום שידידי הצעיר המציא. זה גם נעיצת ידית ההנפה הרגשית בקרקע הסיטואציה, הארכימדית.

עוזרת הבכיר ההריונית באה לאסוף אותנו. עלינו במעלית כשהיא מתקשרת לבקרה כדי להכניס אותנו למתקן. היא פנתה אליו ואמרה "זוהי הכניסה המיוחדת לאורחים רמי מעלה." ואני תוהה האם עשתה זאת במודעות, מבחינה עם מי יש לה עסק – הנטייה לספוח כבוד, או, שאכן זו הפרוצדורה.

נכנסנו לפגישת שעה עם המנהל הג'ינג'י.
שוב חזר ניגון האינטרודקשן האישי, כולל בירור האהדה לכדורגל, לא לפני שצייד אותי בנייר ועט והורה לי בנוכחות המנכ"ל לרשום את פרטי הפגישה.

העוזרת מתעניינת לרצוננו לרוות את צמאונינו. הסתפקתי במים. הוא בקש אספרסו והכביר הנחיות איך על אופן הכנתו. לאחר פרק זמן שנראה לו בלתי סביר ל(אי)קבלת הקפה העיר בהומור למנהל שטרם קיבל את הקפה.
כשהעוזרת נכנסה עם הקפה, רכן לתיקו הוציא חפיסת שוקולד רומני, ואמר "זה רק בגלל שלקח לך הרבה זמן להביא אותו." ד"ש לארכימדס [ולהוא שקיבל שירות מחורבן מהמלצר, העניק לו $100 תשר ואמר – זה הטיפ שאני נותן על חרא שירות.]

בפגישה הפגין מיומנות של מי שעשה זאת המון בעבר וכנראה גם בעתיד, שלא מעניינים אותו התוכן או הפרטים אלא הוא רוצה להתחבר לרווחת כולם.

אני שאלתי שלוש שאלות 'מפרקות' ואז את הרביעית, "האם לדעתך, האופרציה הגדולה כרגע של שיחות בינלאומיות, אינה העסק של אתמול, שנסמך על אנרציה ותשתיות קיימות, ובעצם אם לא יהיה שינוי במיקוד העסקי, אתם על זמן שאול?" מתקבלת בהיסוס על ידי המנהל.
כשהתהייה מנוסחת שנית מעט אחרת, מתקבלת בהסכמה חמוצה.

מכיוון שטרום הפגישה אהרון הכין אותי שבסוף הוא תמיד צריך את הזמן האישי – כנראה הסגיר לפתיח, ביררתי על הנתיב לחדר הקטן בקומה. הותרתי אותם לבדם, לא לפני שאהרון ביקש ממני להכין לו את תקציר הפגישה החשובה, בעלת הערך, שאני אישית, באישיותי הצייקנית, לוזרית ודפטיסטית, לא בטוח לאן תוביל, וכן משוכנע שלא לשיתוף פעולה שלשמה התכנסנו.
כשחזרתי, שמעתי את אהרון מתחקר את העוזרת לעיסוקו של בעלה – "אינטרנט", ובשדלו אותה שבעלה ייצור עמו קשר לעסק משותף.
הוא לא נח, ואני מתלבט האם לחטוף רגשי אשם מול נחישות חריצותו, או לחוות נחיתות מול חריצות נחישותו.

יצאנו. לאסי שבה הבייתה, כלומר קיבל את רישיונו. נסענו, הוא רצה שאטפל בדחיית טיסתו למחרת, ואני הסתפקתי בלתת לו את מספר חברת התעופה. בתו התקשרת והוא מדבר אתה שפה אירופאית שאינני מבין אך מבין שמדבר אליה כֵּלְבת 6, כשהפתיע אותי באמירתו שהיא לומדת תואר שני. כלומר היא למעלה מבת עשרים ו-.

הוא בירר על ארוחת צהריים, והצעתי שאזמין אותו למקום מדליק בשכונת מצוקה עם אוכל אתני.

ביררנו עם ידידנו המשותף האם ייאות להצטרף וסכמנו שנחבור אליו למסעדת יוקרה עם אוכל אקלקטי.

הגענו לפתח המסעדה, אהרון יצא מהמכונית תוך כדי שיח טלפוני, בנון שלנטיות, השכין את תיקו בתא המטען הקטנטן ונבלע במסעדה. אני כ- Chauffeur המשכתי לחניון הקרוב מרסן את זעמי, בהבנה, שכל הסיטואציה הזו היא בעצם קטע.

כשנכנסו למסעדה חברתי לידידי הנערץ ולחבר נוסף, ואהרון מקדם אותי ב "איפה אתה? נעלמת לי." כשאני פורץ בצחוק.

המלצרית הגיעה עם תפריט, הוא בטלפון, ואני אמרתי לחבייר ששידכתי לידידי הנערץ על בסיס מקצועי, ש"הם מאותו הז'אנר."

אססמנט זה עלה ב-

1. עלבון, שכשלתי לאמוד את שיעורו, לידידי,
2. בשעתיים שיחת גרון ניחר באותו ערב ש –
   1. קביעה, שאני טועה,
   2. טענה, שאני לא מבין כלום,
   3. הטחה, שאני מעליב,
   4. בלוגיקה, שאם הם מאותו ז'אנר למה אני לא חבר גם של אהרון,
   5. תהייה, היכן שגיתי בחינוך ילדיי,
   6. אבחנה, שהוא באסטיונר שלא מבין דבר מחייו, המפקיד מזומנים בארגזי ג'יימס בונד,
   7. ושידידי מומחה טכנולוגי ופסנתרן,
3. ושעה וחצי דומה למחרת,
4. ובעיקר צער, שבחוסר רגישותי לא חזיתי את את עומק צערו מהרפלקציה שנחתה עליו בניגוד לרצונו ובוודאי לתפישתו את עצמו.

כן, רפלקציותיי, שמראש יודע שהן לא הסחורה הכי חמה בשוק, מאבדות עוד משיעורן ההולך ופוחת.

בינתיים, ידידי עדכן שוב, שאהרון על הרולר קוסטר הרוויח והפסיד מליונים. כעת מופסד ים, לא יכול להיכנס לכמה מדינות, ויש לו דיאלוגים מהסוג הלא ממש נעים עם כמה מסלבריטאי השוק האפור.

המלצרית חזרה לקבל את ההזמנה. אהרון פנה אליה שמבקש "חתיכת בשר עם ירקות".
היא מצדה, הייתה חמושה בקונצפט המיושן של תפריט המתווך בין ההיצע לביקוש, התפישה הקודמת להתניית ה'אני במרכז' של המאה העשרים ואחת המנחש את צרכי הפרט ולא מותנה לטיפול בצורך הישיר, , כפי שאהרון שלנו מדגים, ובעצם היא משוועת לעזרה.
הוא בעולמו הסלולרי, לא מגיב.

הזמנתי, והיא, משאר שלושת הנוכחים הסתייעה בי, באומרה "לא הבנתי מה הוא הזמין."
לוקחתי אחריות ואמרתי לה שזה בסדר, שלא תביא לו דבר.

היא הביאה לי את הקוקטייל, דייאטקולהוחוסמלאתקירחמעברלגדותיהקשולימון, כשחסכתי ממנה את ההקדמה ותגובתו, בהבהירי לו שההמלצרית לא הבינה מה הוא הזמין.

אהרון חזר על בקשתו 'בשר עם ירקות'.
מה לא ברור? הרי הצורך לא השתנה. גם האופי לא. אז שתצורת התקשורת תשתנה?

איינשטיין הוא זה שאמר שלשני דברים אין גבול, היקום והטיפשות האנושית? וזה שהוא לא סגור על  היעדר הגבול בראשון? האם הוא הוא זה שאניסח את אמירתו זו בהקשר מי שמתנהלים באופן זהה ומצפים שהמציאות תשתנה?

מלצריתנו התממשקה עם המקורות – התפריט, בררה האם הוא מתכוון לסטייק עם סלט, והוא מאשר.

היא חזרה עם המנה. אהרון בחן את המוגש, הסביר שהוא בדיאטה ובקש ירקות חתוכים גס במקום הסלט החתוך דק.

באוכלנו, לבקשת ידידי, הוא הזכיר את פגישתנו עם חברת התקשורת.
ידידי שאל את שאלותיו המפרקות,
ועל משקל ההוא שרצה מרצדס ולא היה לו כסף אז רכש 200 גרם בוטנים, רק בהגדלה
הציע, מה הציע – בז לכך שאיננו עושים זאת – להתמקד בטכנולוגית wi-fi, ולא בסלולר, לא לבזבז זמן באירופה אלא באפריקה. אכן חזון ויוזמה, גם גבול השמיים, הארץ וכל צבאם נפרץ.

אהרון, בדחיקתי המתונה, דבר על רמת החיים; הוא הרי מעדיף, כך אומר, את החיים הפשוטים. מספיק לו 30,000 לחודש. יורו. לשחק עם הבן שלו בערב שש בש על שלושת'לפים חמשת'לפים. יורו.

נפרדנו, כשידידי הנערץ לקח את התשלום עליו, והפעם לא כנדיבות אלא כמי שלבש חולצת כפתורים לפגישה עסקית.

פנינו למכונית, הצעתי שאהרון ימתין לי בכניסה לחניון ויחסוך מעצמו את הביסוס בין ניחוחות השתן של חדר המדרגות.
אספתי אותו, הציע לשלם את החנייה, פטרתי אותו ב'אין צורך', והבאתי אותו בשלום למלונו.

בלובי ביקש מפקיד הקבלה שיצלם את כרטיס הביקור מנכ"ל חברת התקשורת, ואני אמרתי שאין צורך שכן אני אצלם בטלפון שלי. אהרון הציע שנשב על קפה לסכם את הישיבה. אני ער לצורך שלו בחברה, ועם־זאת, איך אתוודה סובטילית – שבעתי. עד השיניים הספיק. הבטחתי לבקשתו שאסכם את הישיבה ואשלח אליו.

שעתיים אחרי, שלחתי אליו תוצר הומוריסטי, מהסוג שמצחיק (רק) אותי, שלא יכול לעשות איתו הרבה, פרט, אולי לתחושת הניהול המסודר שהוא מרבה להתנאות בו.

מה אני עושה שם, באירועים אלה?
לתפישתי,

• מבחינתם, מבחינתו, אני הממשק, שמדבר את השפה, בעל המראה, הנוכחות, המוצא, הלגיטימיות, התרבות, שתורמת לתפישת ערכם הכולל במגע עם הביורוקרטים המסודרים האלה.
• מבחינתי, מכיוון [שאינני רוצה להשתמש ב'אגו'] שמבנה אישיותי רעוע/מוצק דיו כדי להיות בתפקיד שמייעדים לי, אני נמצא במצבים מעניינים, מסקרנים, עם אנשים שונים.
  על הסוס, במרדף אחר הפאן והתובנות.