מינורי בצמצום

משך קריאה כ- 1 דקות

התמרת קונספט לפרקטיקה

טיילתי עם חבייר בחו”ל.
“עלה על המדרכה” גער בי כשפסעתי, באופן מסוכן מדי להבנתו, על הכביש.

“לא רוצה להחזיר אותך בארון” ניפק רציונל מתמיר את תפישת מותי לחייפץ – ארון, ופעולה- החזרה.

הבהרתי, שאם אתפגייר בנייכר, שישאיר אותי שם, למדע או למאכל מקומי, אין לי העדפה או סנטימנט לגופתי בקונפיגורציית חסרת החיים ומתוך כך ערך.

“אז למען משפחתך” אכף עלי את סט ערכיו הנורמטיבים.

הבהרתי שגם להם גופתי לא משנה.

האיש שכבר נחשף לתפישתי זו בעבר, מסרב לקבל, כלומר לא הטמיע את הקונספט, ואמר – “כשנחזור לארץ נברר את העניין הזה.”

“אנא ברר” והוספתי “גם אני לא אטפל בגופות ילדיי.”

התפתח שיח שבו שנינו שיתפנו את ערכינו – כלומר הוא את שלו, בנושא
‘חשיבות מקום הטמנת הגופה כמקום התייחדות, ולא ממקום של דת’,
ואני מציק.

חזרנו לארץ.
דבר עם איריס, לא באמת וולונטארית, על הנושא.

אוששה את הטענה שזוהי הגישה.

“טוב” אמר לצחוקה המתגלגל “כשנסע בפעם הבא אביא שקית.”

Share

הערות? אשמח לתגובתך