מינורי באלימות

שוחרת טוב

משרדנו הצנוע בפאתי תל אביב, מאכלס חמישה וקצת; הבעלים, תכנת, איש סיסטם, איש שרות, מעט המייסד ואותי.

המילה 'צנוע' אוחזת היטב ובאמינות את מידת פאר המקום, בה במידה ש'בעלים', 'תכנת', 'איש סיסטם', 'איש שרות' ו'מייסד' מתארים דמויות מובחנות אלה.

ו-לא, אין תלונות לתנאים, מתאים ומתואם. סביבה אהודה, רגועה, נעימה. אולי מדי.

בואו לפרקים של המייסד, יזם – קל על הדק המקדחה – מהווה טריגר לפעולה מנתצת סדר קיים, בתיקון, שיפוץ או רמונט לסדר חדש.

איש הסיסטם, מתוק, עדין ורגיש, אוטוטו בן 40, הוא האמא אדמה של המשרד; [לא] דואג, אחראי, מעשית, רגשית לתשתיות, סדר, אוכל ושאר צרכי הפיזיולוגיה של המקום ויושביו.

בבוקר בהיר – קייץ כן? – נוכחתי, שחדר המייסד לשעבר, המחסן וחדרון השרתים שבתוכו עד לאותו בוקר – פונו. יוזמת וביצוע הצעיר והמייסד. מקסים, נקי, בהיר, כיף נחמד, אחלה וסבבה.

ופיטר פן שלנו עף. בטראנס. שואף לבנות בחדר שהתפנה מטבחון, במקום הקיטון המצומק – שכשאני נדחק בו לשטוף כוס אני מייחל לכף נעל לתחוב בעזרתה את כתפיי. בחיי – מטבחון, פינת ישיבה, כיסאות וטלוויזיה. הוזה לנו מתחם גוגל מאֻוורר בבית תעשיינים מיוזע.

מיודענו חיפש ומצא ריהוט מטבח, כנראה בזול. נראה שהמייסד מסכים לבניה, לתעל את האנרגיה, להפעיל מקדחה רוטטת לפעולה.

נשאלתי לדעתי – כלומר נשאלתי להביע התפעלותי.
ביטאתי הערכה לפעולת הפינוי, ניקוי ושדרוג.
שימרתי את מוניטיני כחרבן המסיבות, והסתייגתי מרעיון הבניה; לא רואה צורך, לא את הרבותא או הנאה, לטעמי ההשקעה הכספית מיותרת. אני אישית מעדיף לאכול תוך שכשוך בגרפיקה אנושית מרצדת, לא במטבחון לבד, אפילו אם טלוויזיה, שתותקן, תרצד מעלי.
וגם מבין שדעתי, העדפתי, לבטח לא עליונה או חשובה מזו של אחר.
בכל מקרה מסרב להתכנס לעליצות הבנייה.

הצעיר מוצף אדרנלין התלהבות קרא לבעלים לראות – זה לא שלל, גם אם לא נלהב.

אני תרמתי הערה מקטינה, מרושעת, שאנחנו פותחים קונקורנציה למסעדה שבדרך כלל אנחנו אוכלים שם צהריים, כרמז לנער,  שיניח. בעל הבית מהנהן.

הבחור לא שעה לרמז, שלי, להרפות, אטום לאפשרות שלבעל הבית לא נעים לעצור שור הצעיר בדישו.

העלם והמייסד מודדים, בוחנים וילונות, חוככים. יש אנרגיה.

בסוף היום, לפני שהלך הביתה, לקח הילד ת'פטיש, היכה, וחבט והביא מכות שמסמנות את התכווננותו הרצינית לטיפול משנה צורה.

ואני, לומר נחרד, יהיה כמו לומר על המשרד 'צנוע', מתכווץ יהיה יותר נכון, נוכח פעולת ההרס, הבלתי הפיכה. לא בנוח במצבים כאלה.