גאונות נתניהו

משך קריאה כ־ 5 דקות

התפעלות מהרטוריקה של נתניהו מתעלמת הן מתוכן דבריו והן מקהל היעד, אמוני לאומני, משמר התכנסות הזדהותית. ‘נראה אותו’, משווק תכנים אחרים, או אפילו את אלה לחותרי רציונליות חופש הפרט שוויון ושלום.

דפנה ליאל וקוה שפרן נפקו הֶסְכֶּת מעולה על ‘הנוסחה הסודית של הופעות נתניהו’.

בפודקאסט הסכת מפורטים הטכניקות, האינסטרומנטים והשטיקים של האוראטור ראש הממשלה לשעבר, שלושה כתבי אישום בהווה.

ליאל ושפרן מתמוגגים מהמקצוענות, הדבקות בדיסציפלינה, המשמעת, החידושים, האפקטיביות, על מאזיניו.

כמי שעוסקים בתיעוד ניתוח והבנה של מניפולציות פוליטיות בסוגיות ‘פרט-חברה-ריבון, להלן ‘פוליטיקה’, הם מתרשמים מהאפקטיביות שמפגין נתניהו. אני קורא לכך “הִשְתחֲתו”.

עם זאת בהתפעלותם מ’גאוניותו’ של נתניהו, הם נפלו לתסמונת ‘קללת המומחים’; נושא נבחן מנקודת מבט צרה של מומחה (– שואלים כבאי מה ההבדל בין פסנתר לכינור. “פסנתר. בוער יותר זמן.”)

ליאל ושפרן מתייחסים לתודעה המשדרת, נתניהו במקרה מסויים זה, מתעלמים מבעלי התודעה הקולטים – למי המסר מיועד. הם לא מבחינים מי מתפעלים ממסרים אלה ואת מי מסרים אלה לא עוברים.

תכנים כְּאלה שנתניהו מעביר בצורה כל כך אפקטיבית לקהל כל כך מובחן מתואם ל – בעלי מכניקה תודעתית קונסרבטיבית; בעלי סנטימנט אמוני, לאומני, משמר התכנסות הזדהותית, כמיהה להחלת צביון על מרחב ציבורי, לקהילתנות, להיררכיה, לסמכותנות, לתוקפנות פיזית מגוננת על אידאות מופשטות, לפשטנות רציונלית ללא אנדרסטיימנט בלי ניואנסים ונטולי סאבטקסט, למורכבות מיסטית, לרהב מלל, סמל וטקס, להם נתניהו מנסח תובנות שהם מאמצים כ-שלהם. כן, שם גאונותו. סתלבט על המון תודעה דמוקרטית נמוכה.

גאוניות נתניהו היא יישום רעיונות, מוכרים מתעדכנים ושתכללים אבולוציונית, מתואמים למדיה הווית – עכשווית לזמן נתון.

טראמפ, ארתור פינקלשטיין, רוג’ר סטון, רוי כהן, גבלס, ה’ – ההוא-שלא-אוהבים-לנקוט-בשמו, היו ישָמים, תורמים מנסחים של היסודות שהניח מקיאוולי (– שאולי בתרבויות אחרות היו מי שקדמו לו).

אלה רעיונות פשוטים – גם אם הביצוע מקצועני מוקפד ומעורר הערכה, שמיועד להמון תודעה דמוקרטית נמוכה, חש מודר, בכל עת, גאגורפיה, תרבות ושפה.

[כמו שאמי הייתה אומרת] ‘נראה אותו’ מעביר רעיונות קונסרבטיבים או פרוגרסיביים לבעלי מכניקה תודעתית חותרת בקרה רציונלית, אינדיבידואליות, זכויות האדם, חופש הפרט, שוויון פורמלי, ושלום.

הכלים המצויינים שנתניהו ניכס לעצמו, יעילים רק על תוכן מובהק – תנאי הכרחי אך בלתי מספיק אם לא יכוון לקהל מסויים.

[האם יש דמוקרט חותר בקרה רציונלית שיכול לחיות עם ביטוי כ’מגן האומה’?]

נתניהו עם תוכן אחר, או לקהל אחר – סה פאסט נישט. לא עובר.

הטרגדיה של נתניהו, שכשהוא קם בלילה להשתין, באינטימיות עם עצמו הוא נזכר בעובדה עליה גדל, שהיסטוריה נרשמת על ידי בעלי השכלה מכווצי גבינים קפוצי שת, לא על ידי המון מתפעל מפופוליטסים מרהיבים. אלה – ההיסטוריונים הנרגנים, לא מתפעלים, הם עוינים, רטוריקנים מרעיפי רהב מילים, מקדמי ‘דמוקרטיה’ רובית – התוכלו לנקוב במנהיג שנתפש כרם מעלה שכוחו היה ברטוריקת הרהב שלו?

יש רק מקרה אחד יחיד, וזאת בקונסטלציה יוצאת דופן, שאולי נתניהו ייחל לה, ולא קרתה – צ’רצ’יל. וגם הוא כריאקציה למקרה קיצון.

כשנתניהו חוזר למיטתו הוא מבועת – אמנם (גם) דפנה וקוה התפעלו ממנו. אותם ישכחו. נתניהו יזכר ש’חכמת גאונותו’ הייתה להסתלבט על המון תודעה דמוקרטית נמוכה.

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share
%d בלוגרים אהבו את זה: