משך קריאה: 2 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
זכרונות עובד עמרם
יעקוב בן נג׳לא היה אב לבן יחיד ואהוב שהעניק לבנו, הרצל – היגוי האות צ' כס' – את כל עולמו ומרצו.
יעקוב התאלמן בעוד בנו נער. משגדל הרצל ואביו הזקין בשנים, היה הרצל משען תמיכה לאביו – האב שהה בדירתו בודד, עייף, כואב ולאה ונראה שחייו אבדו משמעות.
הרצל, כבן אוהב, הבין, שחיי אביו חסרי טעם והחליט שיסייע ליעקוב לסיים את חייו בדרך ראויה.
הלך הרצל אצל בעלת מקצוע צעירה, שופעת חזה, שלעדות דודתי נדירה, גברים רבים הגיעו לפורקן כבר כשחזו בכניסתה לחדר. מכל מקום, הרצל הורה לה – "שיגמור את חייו בגן עדן".
המועד נקבע ושכרה שולם, טבין ותקילין, מראש.
הרצל שלנו, שלא כהרגלו, ביקר את אביו יום אחרי טיפול בעלת המקצוע.
משנכנס לדירה, ראה את יעקוב אביו עומד על רגליו, מגולח, לבוש היטב, נראה שנים צעיר מכפי גילו.
הביט יעקוב בבנו הרצל ואמר ״כמה שנים לקח לבער שכמוך להבין את צרכי אביו? דאג לכך שהכעכבה כאן אחת לשבוע!״
הרצל הלך אצל הצעירה לברר את פשר הענין. מצא אותה שכובה על גבה מבלי יכולת להניע ת'אגן.
לדברי דודתי, היא סחה להרצל, שאם זנות היתה מעוגנת בחוק היא היתה תובעת אותו ואת הביטוח הלאומי, על חבלה ואובדן כושר עבודה – היא ציפתה לסיים מלאכתה צ'יק צ'ק לאור מצב הלקוח, אך עבודתה נתארכה, שכן האש לא כלתה והעמוד נשאר על כנו.
שנים, אחי ואני חפשנו את הגברת הזו.
