הם קוברים גם נייר, הלא כן?

במה שונים מאֱמוניים עצלים?

לא ממחזרים – גונזים: "כדי שלא יהפכו לנייר טואלט"

סידורים, תפילין ואפילו דגלי ישראל: מה עושים עם ספרים וחפצים שיש בהם קדושה לאחר שהתבלו? לא זורקים וגם לא ממחזרים – אלא קוברים בבית עלמין, בחלקת הגניזה. התלווינו לאנשים שעשו מהעבודה שלהם שליחות: "כמו שיש כבוד למת, יש כבוד לקדושה"

שמרנים אמוניים סנטימנטליים, מבחינים ערכית בין בני אדם, ונייר,
ואינם מבחינים בין מהות ערך אנושי לערך חפץ.

דיאט אמוניים

מייחסים לעצמים חשיבות סימבולית משמרת – תשמישי קדושה, מסורות, צומות, סמלים, תפילות, מלים, טקסים ופולחנים,
מבקשים להידמות לרציונלים יותר מאשר לקברני נייר,
בשל היותם אמוניים עצלים,
בשל היותם רחוקים יותר מהתמצית התפישתית של אמונתם.

אלה גם אלה

הם שמרני מסורות וקדושה, מתפעלים מהתכנסות הזדהותית,
ואינם חתרני רציונליות.

הקברנים הם בהריון מתקדם, והאחרים בתחילתו,
ועם זאת כולם מעוברים אמונית.

מייחסים ערכיות סימבולית לחפצים.

אינני

מבחין בין מה שהם קוראים 'עבודה זרה', או 'עבודת אלילים'.
מבחינתי אמוניות, לאומנות,
המייחסת ערכיות סימבולית קדושתית לאובייקטים ריאליים או מנטליים,
בכלל זה מדינה או לאום, עם וללא אל,
הם היינו הך.