הערכת משך קריאה: <1 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
באחת ממשמרות המחאה בקפלן 22 הצטרפה גברת בגיל פנסיה. יש לה ביקורת נוקבת על התנהלות המדינה, הממשלה, מה קרה, קורה, לדמוקרטיה. ביקורת של ‘מבינה’ אחת מהמערכת.
כששאלתי מאיזו דיסציפלינה מגיעה, שחררה באי-נוחות – ‘עריכת דין’.
כשנברתי מה בעריכת דין, ענתה ‘כל מיני דברים’, בבחינת לא משתפת.
למחרת, חברתה שמפגינה בקביעות חשפה – שופטת בגמלאות.
הזכירה לי איש יקר שאני מכיר ומוקיר, בכיר בגמלאות שירותי הביטחון; היה אמור להיות שוחר ליברליות, חרד לדמוקרטיה. אני לא בוטח בחרדתו לדמוקרטיה, כן במערכתיות הטבועה, הקונסרבטיביות קונפורמית, ההתכנסות ההזדהותית שאפשרה שרידה וקידום ארגוני, תפקוד מערכתי, ובה בעת גם מונעת החצנת עמדה.
או, שאולי עמדתם התיישרה לדיסציפלינה שלטונית מערכתית.
תהליכית תוצאתית – היינו הך.
בפועל –
כבאי נשאל על ההבדל בין פסנתר לכינור, ענה ש”פסנתר בוער יותר זמן”. ההיא ממפעל הממטרות נשאלה אם העיסוק השפיע על תפישת עולמה וענתה “לאאאאאא,’ בהסטת ראשה ימינה, והחזרתו בצקצוק ‘צה צה צה צה צה’.
