משך קריאה: 6 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
קוהרנטיות מסובסבת
פגשתי חבר ילדות בחתונת בתו של חבר משותף.
התחתן בגיל מאוחר עם אשתו הצעירה משמעותית ממנו, (לא) חשוב מאיזו עדה.
שאלתי אותה בטרום חופה על מידת שביעות רצונה מבת־הזוג של בנה.
האם, אשת החבר הביאה לי את השפיל המוכר והמתבקש של ‘העיקר שטוב לו’.
זיהיתי את הפירצה (בעלה אומר עלי ‘ציפורן חודרנית’ – מה לי ולציפורן?) ושאלתי, באיזו מידה היא מרוצה.
התחילה ב- 30 קמ”ש והגבירה ל- 60, על אי־התאמה התרבותית.
חצי שעה מאוחר יותר, בקומת ההסעדה, בשיח רחב יותר אמרה, שכשהיא ‘החלה לצאת’ עם מי שיהיה בעלה, אשתו של חבר אחר תייגה אותה כ’זונה _ _ _ _ _’.
הנוכחים אמרו לה ש
♠ ‘אף אחד לא חושב שאת זונה’,
♣ ו’מי שאמרה התבססה על מערכות יחסים קודמות ולא משמעותיות שהיו לו’,
♥ ו’מי שאמרה, אמרה בשלב שבכלל טרם הכירה אותה’.
‘זה הסטריאוטיפ’. התעקשה.
(ראית פעם מי שנעלב והתרצה להתנחם?)
בהמשך לשיחה מלפני החופה, העליתי את הסוגיה של ‘באיזו מידה על הורים לשתף או להימנע, בתפישותיהם על בני־הזוג של ילדיהם.’
בעלה הנבון נתן בי ת’מבט. אין ולא היה צורך שכן לא התכוונתי להתייחס ל-מה שהיא חרצה באוזניי על בת־זוגו של בנה.
הנוכחים (הם מהז’אנר הפרקטו־קונקרטים) גרסו ש
♠ ‘למה צריך להסתבך’
♣ ול’העכיר את היחסים’,
♥ וש’ממילא הילדים עושים מה שהם מוצאים לנכון.’
ואני (שמודע לכך שרוב האנשים חוצבים את מיקומם החברתי בחתירה להשתכשכות בהסכמה, ואני חותר לשיח משמעותי, קונפליקטי, מלבן אי־הסכמות) מדגמן את הגישה של שיתוף מה אני רואה באישיות בני הזוג, ועל מה אני קולט ביחסים ביניהם, כ-
♠ חלק משאיפה ליחסים משמעותיים עם ילדיי,
♣ ראייתי את תפקידי ההורי – גם אם פרקטית סיימתי, ואפילו די מזמן.
עם זאת מבחינת הסטטוס ההורי – תמידית,
♥ אינני רוצה לתפוש עצמי כמפחד מילדיי, בכך שלא חולק איתם את תפישותיי.
♦ אין לי כל כוונת המלצה או עשייה, וכך גם מתבטא בשיח מעין זה
(אני מבין שלדברי אין משקל, וממש טוב שכך;
אלה חייהם,
אינני חשוף למכלול האלמנטים המרכיבים יחסים,
בטוח שאינני מקצה את המשקל ה’נכון’ לכל מרכיב,
ומטבע הדברים אני מבטא רק את הסנטימנטים שלי.
הערך של דברי הוא כפנס אולי מאיר או כראי, שאולי משקף תפישות וערכים מנקודת מבטי).
וקינחתי ב- ‘אנחנו דור שירא (בעבר) את (קשיחות) הוריו ופוחד (כעת) מ(פריכות) ילדיו’.
(לא, כמובן שלא את ואתה. זה הם, אלה שמקיפים אתכם.)
בעלה הוסיף את חששו שבנו יתחתן עכשיו – צעיר מדיי, ועוד איתה.
אשתו, האיצה את החריצה ל- 100 קמ”ש.
אני העליתי ‘הבדלי תרבות וערכים’.
אמרו לי ‘זו גזענות’ לדבר כך.
לא ניתן להפחיד אותי ב’גזען’.
אני משייך לאנשים עם רקע תרבותי מסוים, לא ביולוגי, מאפיינים התנהלותיים משותפים. איכות אינטלקטואלית לא ממש ניתנת לשינוי.
לא היה מקום, אינלי את היכולת ולהם לא את הרצון והקשב לשמוע את משנתי בנושא. הוספתי, שאני מתכוון לערכים אחרים, שאינם אתניים, והנחתי לכך.
המשכנו על משמעות הסבתא בחיי הנכדים; האם הורי ההורים הפרטיים שלהם מהווים משמעות כשלעצמה לילדיהם, או כפונקציה של יחסי הורי נכדים עם סבותיהם.
אשת החבר דברה על יחסה המשמעותי של אמה לנכדה כיוצא דופן במשמעותו לעומת סביו האחרים ובהשוואה להיותה משמעותית לאחיו, ואף פרטה את הפרקטיקה שמבטאת את המשמעות.
היא אבחנה בנחרצות – טרם פיענחתי האם בביקורת או בהערכה – את הפרוטוקול, שמאותה עת שאחת מבנותיה נשאה, במנותק מביקורת מקדמית, האֵם מתפקדת כמגינה על עמדות החתן בכל שיח, אירוע או נושא.
ואני מקשה; אם זו הפרקטיקה, מה המשמעות של ‘אמת’? של יחסים משמעותיים? האם זו פרקטיקה של קהילה פרימיטיבית משמרת מבנים?
אני רגיל להינגף מפני פרקטיקה. דילגתי על ההבחנה ה’גזענית’ שהתנהלות פרקטו־אינסטרומנטלית מעין זו בעצם אופיינית למעשיות המשוייכת לתרבות אתנית מסויימות.
ידידתנו הוסיפה, שכשרע לה, וכשהיא מתקשרת לחלוק עם אמה את קשייה מול בעלה – שישב לצידה, כן? – אמה תופסת במובהק את הצד של בעלה.
ואז חברתנו מחצינה את כעסה ותסכולה, ומתבלת באוזנינו אמירות שהיא משמיעה לאמה – בשפת מוצאן ‘זה נשמע חזק יותר’ – שכוללות גם ‘יא בת זונה’, ומוסיפה שכשאמה מנסה להפיס את דעתה היא גם עונה ומוסיפה ‘זונה’.
אז מה היה לנו כאן?
בת למוצא אתני מסוים,
שנעלבת מקישור מוצאה לסטריאוטיפ,
מוטרדת מפערי התרבות בין בנה לבת־זוגו,
מאשימה אותי בגזענות,
משתפת בעמדותיה של אמה על שימור חיי זוג, עמדות מובחנות שמקושרת בפרקטיותן למאפיין אתני,
מדברת בשפת אמה לאמא, באופן שלא עובר בשפה אליה הייתה רוצה להשתייך תרבותית, שפה מקומית בה היא שולטת היטב ואף עושה בה שימוש מקצועי.
פספסתי משהו?
על זה אני אומר: את תוצרינו המנטליים אנחנו מחלקים לשניים: …
