בילדותי, תחילת שנות השבעים, טלוויזיה, ערוץ ראשון, יחיד, שחור לבן, צפיתי בתכנית בה אסירים שהיו בסיביר, קרבת העיר אומיאקוב, בה נרשמה הטמפרטורה הנמוכה ביותר אי-פעם, -81º נסעו ברכבת חזרה למוסקבה. מכמה עשרות מעלות מתחת עברו לכמה מעלות בודדות מתחת לאפס, והזיעו. היה חם להם.
שמעתי מחבר בגאנה, שכשהוא מתקלח עם חברתו המקומית הוא מכוון את חום שפריץ המים לנוחותו, היא מצטמררת, מתלוננת על צינתם בעודה בודקת אותם מבחוץ. לדאבונו הם אינם יכולים להתקלח יחד, לא מתואמים בטמפרטורות – מה שטוב לו קר לה, מדיי, מה שטוב לה – לו רותייח.
והיא, כך הוא משתף, במגוריה, ברז המקלחת בורר את עוצמת המים לא את מידת חומם. היא מעולם קודם, לא התקלחה במים חמים
