למה הגדג'ט מיותר, במקרה הטוב, ורע בשאר
אם היה מייתר את הטלפון – היה לו ערך.
מכיוון שלא מייתר, הוא נמנה על מה שאני קורא 'גדג'טים משתלשלים', כאזניות ודיבוריות חיצוניות שצריך לדאוג להן, לאחסן, לטעון.
בעוד שאזניות נותנות ערך מוסף שהטלפון לא מספק-
- אין צורך לאחוז,
- שמע טוב יותר,
השעון לא מנפק ערך מוסף.
שעונים מסורתיים, הם גם 'תכשיטים', מהווים אמירה אסתטית של, על בעליהם.
יתירה מזו – השעון מעצים ערך שלילי;
בעידן העלגות המצמצמת, אנשים עברו מתקשורת מילולית, במייל, לתקשורת סמסים ווצאפית מתומצתת, מקוצרת- מתומצרת. מקוצמתת. מצמררת.
התפתחה שפה אלטרנטיבית מקצרת בסגנון – i luv u, i b @ yr hom, ובהמשך ייצגני מצבי הרוח – 🙄 , אימוג'נים.
זה חביב, יעיל, בעל חן משלו, אך כשמהווה מהות – פשטני ועילג.
כעת כשמשתמשים בטלפון לקבלת הודעת, המקלדת הקטנה התקטנה אף יותייר – התקשורת המצומקת עוברת צמצום נוסף ל- LOL או אימוג'י, כתחליף עיליג, בלתי רהוט למהות.
שעון חכם, ניתן להתווכח על מידת האסתטיות שלו – בעיניי ייצוג של מהות, ככזה אפילו לא נאה, או כייפי, בעיניי.
עם זאת הוא הפריט, גם הוא, מהווה ברכישתו, בענידתו, אמירה –
'אני שייך למעודכנים טכנולוגית',
רק אבוי, כשרואה מי מתהדר בו, מי חושק להיות בעליו –
אם הייתי נשאל טרם ידיעתי שהם בעליהם הגאים של השעון החכם,
לאו דווקא הייתי משייכם לעדכון טכנולוגי.
