אינני חותר הסכמה, חותייר הבנה

הסכמה, הבנה

משך קריאה כ־ 2 דקות

רובה של תקשורת בין אישית היא המשגת עמדות של המשוחחים בחתירה להסכמה.

כל צד מהמתדיינים ממשיג את עמדותיו,
במטרה לכנוס את האחר לעמדותיו התפישתיות שלו,
במטרה ליצירת מעשה, פעולה, נגזרת מההתכנסות לעמדתו.

אישית, רואה עצמי כחותר,
בתקשורת בינאישית כייפית,
אני רוצה לחשוב שלהבנת עמדת האחר,
והבנת אחר את עמדתי.

לא להסכמה.

יתירה מזאת- חותר לאי־הסכמה.

  • הסכמה יכולה להיות תוצאה של סיבות, נסיבות, מגוונות.
  • הנסיבות עשויות להתעדכן, להשתנות מסיבות זרות למהות הסוגיה הנדונה.
  • הבנה, בדרך כלל, עמידה יותר לנסיבות חיצוניות.
  • ויכוח טוב, עושה לי טוב לעור הפנים. win win
    •  או שנחשפתי למשהו חדש ונטשתי פקדיגמה שגויה,
      או שהנחה שהחזקתי טרם נותצה.
  • באותם מקרים שאני מזהה בזמן אמת או בדיעבד,
    ויודע להצביע על כמה מצבים כאלה,
    שמדגמן עמדת ‘התנצחות’, אני מתבאס על עצמי.

עם זאת, בניסיון לשמור על יושר אינטלקטואלי
תשומה בנדירות – הביקוש ליושר אינטלקטואלי,
ניתן להניח שהרציונל לחתירתי להבנה הוא אינסטינקטיבי. לא מודע.

כלומר, אולי אני איש מדון, שחותר להביא את נטיותי לביטוי, ולכן חותר לאי־הסכמה;
כמו ההוא שמסתובב עם פטיש, ורואה בכול מסמר.
רק שמצידו השני של הפטיש יש את המתעד –

  • מתעד את הטעויות.
    את אלה שזוכר,
  • מפרק תבניות אי־רציונליות.
    אליהן נחשף.
Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share
%d בלוגרים אהבו את זה: