משך קריאה: 5 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
On Fri, Jul 6, 2018, 22:35 Tttttt Wwwwwwwww pppppp@gmail.com; wrote:
בוקר טוב יאיר דיקמן,
אני רוצה לספר לך על השפעתך הרבה עליי מאז הכרותינו הראשונה (סביבות נובמבר 2001) ועד פגישתנו האחרונה בדצמבר 2016 בזוריק.
אני עוקבת לסירוגין (תלוי במידת הסבלנות שלי) אחרי הבלוג המעולה שלך ליתר דיוק אחרי הנושא של המייל שמגיע כמו שעון מעורר חביב עבורי.
אני מוצאת את עצמי מצטטת אותך באזני אחיותיי הביולוגיות (ננננ ווווווווו-רררר וששש ווווווווו) ובאזני הורי הביולוגיים (קקקקק אאאאאא ווווווווו ודדדד ללללללל ממממממ דד ווווווווו) לא מהבלוג. מהזיכרון.
למונדיאל הנוכחי לא אצליח להגיע לדאבוני (הייתי בטוחה שאגיע למונדיאל בריו) בעיקר בשל שינויים בסטטוס המשפחתי האישי שלי ונראה לי שאוותר על הניסיון להגיע למונדיאל 2022 בקטאר.
איזה מזל שיהיה עוד מונדיאל בשנת 2026, מעניין איפה יהיה…
מה שלומך? היכן אתה נמצא? אני מנחשת שגם אם אתה כרגע בארץ אתה קפצת/תקפוץ לאיזה משחק או שניים ברוסיה… ניחוש אינטליגנטי או פחות אינטליגנטי?
ולאסימונים
אסימון מס' 1: "אל תחרבני לי בסלון"
האסימון הזה נפל לי סופית כשהפכתי לאמא בפעם הראשונה בשנת 2013. עדיין המשכתי לחרבן לך בסלון מסיבותיי שלי.
אסימון מס' 2: "ציפורה, קחי אחריות רגשית על המעשים שלך"
האסימון הזה ממשיך ליפול.
השתפרתי פלאים.
אסימון מס' 3: "מתברגיינת"
זה היה בזבוז של זמן ואנרגיה עבור שנינו. אתה כרגיל צדקת ולי כרגיל לקח זמן להבין למה אתה מתכוון בשל מוסחותי המנטלית הפנימית.
אסימון מס' 4: "יאיר דיקמן/דיקמן/dickman"
לכל איש יש שם ומהיום הראשון שפגשתי אותך לא הצלחתי להבין את הקשר של השם שלך אליך. חשבתי שהבנתי אבל טעיתי שוב ושוב עד שנפל לי האסימון של הפשטות. אתה לא בחרת את השם שלך ולמיטב ידיעתי לא שינית את שמך אשר ניתן לך בעת לידתך.
אני נולדתי בשם תתתת ווווווווו. בגיל 5 דרשתי בכל תוקף מכל מי שהיה מוכן להקשיב לי שיקראו לי תתת. וכך קראו לי בסביבתי הקרובה ומי שהעז לקרוא לי תתתת (בעיקר אנשי סמכות במסגרות ציבוריות שונות) חטף ממני בצורה כזאת או אחרת עד גיל 20 (1999) כאשר התחלתי את עבודתי כסלקטורית בנתב"ג במטרת על לחסוך כסף ל" טיול הגדול" בדרום אמריקה.
שם, בתחילת הקורס האינטנסיבי מידי, נזף בי בחור צעיר (אך מבוגר ממני) שלא הכרתי ואיני מכירה עד היום. הבחור ניגש אלי, תפס לי את תג השם הנקרא אז בסלנג מקומי "אב" ושאל אותי באמצע מגזר A ולפני כל חבריי לקורס : "מה הקטע שלך? כתוב לך בתג תתתת, למה את מבקשת מכולם שיקראו לך תתת????? לכי למראה בשירותים, תסתכלי על עצמך ותחזרי ותגידי לי מי את! תתתת או תתת. לי את נראית הרבה יותר תתתת מתתת.
וכך עשיתי. כשהסתכלתי במראה בשירותים מיד הבנתי שהוא צודק אבל הייתי כל כך נבוכה מהסיטואציה שחזרתי למגזר ואמרתי לו שזה לא עניינו. אחר כך אמרתי לו תודה.
משעשע בעיני איך אנשים מסוימים בוחרים להמשיך לקרוא לי תתת עד היום. כל אחד מסיבותיו הוא מן הסתם.
יש בי עייפות רבה בכל הנוגע לתקשורת עם בני ובנות אדם. עם בעלי חיים זה בדרך כלל יותר קל. תלוי מגדר ומידת הפגיעה האפשרית.
הכי קל לי עם בני/בנות אדם בתחילת דרכם/ן, ילדים וילדות שהאונה הפרונטלית שלהם/ן עדיין לא בשלה או לחילופין עם פגועי ראש וגם אז תלוי המגדר ומידת הפגיעה.
כל מה ומי שמעבר לזה מתיש אותי. זה כמו לחבר מטען-מצית למכשיר נייד ברכב ולהדליק בו זמנית 17 אפליקציות לפחות. וכל האנרגיה והזמן האלו מתקדשים לכדי מטרת על אחת: להיות מובנת מבלי להתאמץ.
פרדוקס משעשע לכשעצמו.
נכתב לפני שבועיים, נשלח עכשיו ללא הגהה נוספת.
לילה טוב
מכירים את המראה הקטנה בצילון' מעל השמשה הקדמית במכונית, מול המושב מצד ימין? לפעמים עם תאורה?
אז אני.
