משך קריאה: 4 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
התוכנית 'בובה של לילה' במהותה, היא פלטפורמת הומור טריבונות של אוהדי כדורגל בז'אנר הקומץ מהיציע המזרחי (בית"ר ירושלים, אצטדיון טדי) עם התאמות מתבקשות והכרחיות לקהל מגוון מעט יותר של לייט נייט בערוץ ספורט.
אפשר כמובן להתפזר על שונות מנעד ההנאה של צופי התכנית, מההומור המבוטא, התקיף, הלעתים נמוך, נשכני ופוגעני בדמויות אותן המשתתפים מגלמים, בהתנהגויות בסטריאוטיפים בהם היוצרים מטפלים.
נראה שהם נהנים מעשייתם המשותפת.
אישית, נהנה מהתכנית.
לא פחות חשוב לי הוא הטון הנשכני, האירוני שהתכנית מטפלת בספורט ובתרבות.
יותר חשוב לי הוא היות התכנית חורגת מהקונטקסט הצר של ההומור והספורט.
התכנית מבטאת, עבורי, צפייה בעלת ערך, על מצע של צחוק, בהיבטים סוציולוגים של החברה הישראלית כפי שמתבטאים בתקשורת.
- נדב אבקסיס בהתכתבותו עם הנשיות הקריינית,
- אלי בן דויד בשאלותיו הלועגות והעונות במשובה,
- ציון ברוך בדמויותיו הנלעגות,
- מיקו ג'מאל בחיקויי מאמנים ועסקנים,
- אסי ישראלוף בשלל הדמויות שהוא מדגמן, כולל פרוספר אזגי – קומיקאי אשכנזי לא היה מעז,
- אלי יצפאן בחיקוייו-את ושיחותיו-עם ספורטאים עיראקיים או מרוקאים כשברור שהוא לא בא מהספורט,
- שלום מיכאלשווילי בשלל דמויותיו המחדדות את הפתטיות,
- וכמובן כותבי התכנים המטפלים בדמויות, במכלול ספורטאים ועסקנים,
וכולם עושים זאת באופן, שבעת הצגתם, קומיקאי אשכנזי* היה מהסס מלהציג אותם באופן דומה לספורטאים ועסקנים מזרחיים.
בכך, לדעתי, הם עושים שירות לעצמם, גדול לקהילתם, וענק לחברה:
הם הופכים את מושאי טיפולם, ויש להודות בעיקר- את עצמם, לחסרי רגשי נחיתות, ולחלק חשוב מתרבות כוללת, שלא מכוונת את עשייתה פנימה אלה לכלל המרחב.
בפועלם זה, בחוותם ערכית, אם גם הומוריסטית-נגטיבית, על המאפיינים את סביבתם הם מרככים את ההגנה המֶתְנַמֶכֶת של מי מעמיתיהם, מנרמלים את השוני, מגחיכים ומנחמדים אותו.
כשקומיקאים אשכנזים יטפלו בדמויות מזרחיות כפי שיצפאן, ישראלוף ומיכאלשווילי מטפלים, כשאינסטינקטי ההגנה והאיום יוסרו הן מהצוחק והן מהנצחק- תושג התקדמות. והיא תושג.
ניתן להתדיין, עד כמה החברה הישראלית בדרכה לנרמל את השוני העדתי, ובכל מקרה היא עדיין לא.
מתפעל מ
אמר מי שלצערי אינני זוכר, לכן אעביר אימפרסיוניסטית, ש
- בתחילה האשכנזים יצרו תרבות לעצמם,
- בהמשך יצרו תרבות לכולם,
- אז הצטרפו המזרחיים לעשייה,
- כעת, בבובה של לילה, הבורר, זגורי אימפריה, מסעודה משדרות מספרת על עצמה.
יוצרים, תכניות כ-
- אורנה בנאי, נדב אבקסיס, אבנר ברנהיימר, איתן פוקס, אביעד קיסוס, בהכרזתם על נטייתם המינית וביכולתם לטפל בגלוי ובהומור, כולל לאפשר לצחוק על סטריאוטיפים, בהסרת השיח המסתיר או המתגונן בהתרתם לסביבתם להתייחס גלויות להעדפתם השונה, גם בכך שצחקו על כך, תרמו לדעתי רבות לכך, שבתל אביב הומוסקסואליות 'מנורמלת' – אם אפשר להתייחס לכך מידתית – יותר.
- רשף לוי עם הבורר, ועוד יותר בזגורי אימפריה, יוצרי בובה של לילה, דנית בגילום אילן פלד תורמים לנרמול ההתייחסות לעדתיות.
- סייד קשוע עושה זאת בתנאים קשים יותר, בחיפוי סביבתי קלוש למגזר הערבי.
הם מדברים על עצמם, על המקיף אותם, מתייחסים בהומור ערכי למקום ממנו צמחו, להביטאט הסוציולוגי המאפיין אותם,
באופן ייחודי בשני ממדים:
- עוררו בין תרעומת להסתייגות אצל המקיפים אותם,
- דמויות מחוץ לקהילתם, לא היו יכולות לבקר ולצחוק על אלמנטים מאפיינים כפי שהם עשו, עושים.
כיף לראות, סוג של בגרות נשאפת רצויה.
*
תוספת מ- 4/10/2014
את המגמה של מזרחיים המדברים על עצמם, בביקורת, בשקיפות המשיכה רונית ושלומי אלקבץ בקייץ 2014 עם הסרט גט.
נראה ששמורת האנוש האחרונה בה לא מזהה את התהליך היא הפמיניזם, המאוים ומאיים.
לנושא קשור: זגורי אימפריה.
