זה לא הוא, זו הדמוקרטיה

משך הקריאה: 6 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

הצעה לקמפיין

בחירות בדמוקרטיה ייצוגית, מהוות אמצעי למשתתפים לבטא את העדפתם בין מועמדים לבחירה.
מועמדים, פרסונות או מפלגות, מציגים לבחירת המשתתפים:

• תמהיל כישורים אישיים נתפשים,
• למימש פרקטית
• את מצעם, חזונם, הבטחותיהם.

תמהיל בלתי ניתן לכימות זה פוגש את סנטימנט בוחר, הבלתי ניתן לכימות למרכיביו ומשקלותיהם, ועם זאת באופן אימפרסיוניסטי מוצק דיו כדי להיווכח, רוב האוכלוסיה שומרת על ציר זמן על דפוסי הצבעה יחסית קבועים, התנועות הן מעטות, באמפליטודה נמוכה, וכשקורות הן על ווקטור מסויים, כשמיעוטן מתאפיינות בזגזגת מובחנת בין רעיונות הופכיים.

עם זאת בהסתכלות על בחירות עבר בישראל, במבט על וברטרוספקטיבה, רובן נסבו על נושא קונקרטי מסויים, איך פוגש את סנטימנט המצביעים.

בחירותא 2019 ובחירותב בהמשך, אינן סביב ‘הכרעה ביצועית על תפישה ערכית’.
גם אלה של 2015 לא היו, ולא אלה של 2013.
בחירות אלה היו על ‘נתניהו כן או לא’.

עם אילנות כאלה

במאמרו של גדי טאוב בהארץ https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7065233, 28.03.2019 20:00, אני מסיק שהוא שותף לתפישתי על הבחירות כ-הכרעה על תצורת הדמוקרטיה.

טאוב עושה זאת מזוית לעומתית שונה משלי.

לתפישתו, רצון העם כריבון גובר על החלטות בית משפט, כולל פסק דין חלוט, בבחינת – אם העם מחליט, שהוא רוצה ראש ממשלה שהורשע, יש לכבד את פסיקת העם.

אני מבין את הדרישה;
הרציונל של רצון הרוב גובר על אות חוקתית הוא גם סוג של דמוקרטיה, פופוליסטית, גם אם אני אינני רוצה את השלכותיה.

אכן, על פני הדמוקרטיה נסבות בחירות אלה.

בחירות אלה

כעת, טרום בחירות 2019, הנושא אינו אשרור המשך כהונת נתניהו, אלא על ‘אופי, פני, ערכי הדמוקרטיה במדינת ישראל.’

דמוקרטיה עממית פופוליסטית; ריבון נבחר ומאושש בבחירות הבאות.

דמוקרטיה ייצוגית; הריבון הם האזרחים התומכים .

ריבון נבחר המופקד על ענייני המדינה, ניתן להחליפו רק בעת בחירות, בשאר הזמן – ‘יש לתת לו לעבוד’, הוא מכיר, יודע ומנסח את הצייטגייסט, רוח העם העכשווית.

הבחירות הן בין מועמדים ליישום העדפות האזרחים, ראש הממשלה הוא פרסונה ממונה, פעולות הממשלה שהקים נבחנות ערכית על ידי בוחריו, והתנהלותית על ידי גופים ממונים מבקרי ממשל.

תיוג אויב משותף כמגדיר הגרעיון השלטוני: ערבים, אירנים, שמאל.

ראש ממשלה שסופח את הסכמת ואנרגיית האזרחים לקידום מטרות משותפות.

יציאה מתומללת, ייצוגית ומעשית נגד מיעוטים אתניים אזרחיים, נוגדי אג’נדה, יוצרי לכידות.

ראש ממשלה של כל האזרחים, מונע ופועל ל’טוב מצרפי’, כפי שנתפש בבחירות.

גופי בקרה שילטוניים ‘מפריעים לריבון להיטיב עם העם’, העם אומר את דברו ביום הבחירות.

בנוסף לבחירות, ראש ממשלה כפוף לבקרות התנהלותיותבאמצעות שומרי סף מוסדרים. אלה: כנסת, בית משפט, חוקה, אקדמיה, עיתונות וחופש הביטוי מהווים מרכיבים הכרחיים, גם אם תפקודם של מרכיביהם בלתי מושלם, יוצר עיוותים כשלעצמו מעצם היותם, בהגדרה ובהבנה. עם זאת תמהיל היות גופי בקרה הוא תנאי לתפקוד דמוקרטי.

בעת כהונתו, ריבון נלחם בשומרי סף, פוגע בסמכותם ובאמינותם, כשהטריגר הוא משמעות פעולתם מולו.

ראש ממשלה כפוף לבקרת שומרי סף.

ריבון שארבעה רמטכ”לים לשעבר פועלים להחליפו יועץ משפטי שהוא מינה החליט להעמידו לדין (בכפוף לשימוע) יוצא נגד היועץ המשפטי מפכ”ל משטרה חוקר אותו יוצא נגד המשטרה יוצא נגד פרקליט המדינה יוצא נגד פרקליטת מיסוי יוצא נגד התקשורת שלושה ממקורביו עדי מדינה ארבעה מאנשי לשכתו לשעבר מהווים יריבים פוליטים

ראש ממשלה שיש עליו ביקורת, מתנגדים, ברמה אחרת.

ריבון שמקיים יחסים ‘שלא כדרך הטבע’ עם התקשורת: הוקם עיתון שכל תכליתו לתמוך בריבון הפיל ממשלה קודמת בראשותו בשל סוגיית תקשורת – ישראל היום, קבע בהסכם קואליציוני ששותפיו יתמכו בכל פעולה שינקוט בנושא, שימש כשר תקשורת עד שאולץ לוותר על התיק, ניסה להתערב בתעכני גוף תקשורת, ניהל משא ומתן עם בעלי קבוצת תקשורת שחוקיותו מתבררת, מלין תדיר, באופן חסר תקדים, על התקשורת.

ראש ממשלה שהתקשורת מהווה חלק קטן יותר מזמנו.

חקיקת חוקים פרסונליים.

מובן מאליו עד קלישאתי – חוקים ופעולות גנריים, שאינם כוללים השלכות אישיות.

משחק עם אחוז החסימה – העלאתו הורדתו.

טיפול ב- under the hood של הדמוקרטיה נועד להיטיב עם הצד שרוצה את הטיפול, ובכל לצמצם את הדמוקרטיה.

שינוי מכני של הוועדה למינוי שופטים.

החוק הצרפתי להגנת הריבון.

חוק גדעון סער.

הקדמת בחירות כדי להמנע מכתב אישום לפניהן, תלונה שהעמדתו לדין טרום בחירות לא הוגנת.

מניעת שימוש בכלים מסוג זה.

ריבון חזק מדי ייתור שריו.

ראש ממשלה ראשון בין שווים.

ריבון משתמש למשימות ממלכתיות באנשי אמון פרטיים, שלא נבחרו ואינם עובדי מדינה.

ראש ממשלה משתמש בפקידי המדינה למשימות לאומיות.

פרלמנט נתון לתרגילים בהם מפלגה אחת משריינת פרלמנטר ממפלגה אחרת.

דמוקטיה ייצוגית של פרלמנט בוחר ראש ממשלה.

ריבון מחזיק בריבוי תיקים.

ראש ממשלה, בכורח, מחזיק תיק אחד, וגם זאת זמנית.

בעת כהונתו, אמון הציבור, בעיקרו של תומכי נתניהו ברשויות החוק ירד דרמטית.

ראש הממשלה הנבחר לחזק את הרשויות השלטוניות.

תומכים בריבון “הוא מצויין ומעולה”, ולכן אין להשית עליו תקנות דמוקרטיות.

על הריבון להיות מתלת לחוקי ההתנהלות של המדינה, במנותק מאיכות תפקודו הנושאים כאלה או אחרים.

הראה לי את חבריך, ואדע מי אתה; הריבון פופולרי במיוחד אצל ראשי מדינות שאינן דמוקרטיות או שהדמוקטיה בהן היא מהצד ה’עממי’, המאשרר את השלטון.

על ראש הממשלה להיות מקובל על ראשי מדינות מהז’אנר שאנחנו רוצים להמנות על קהילתם.

ספירת התיקים והחשדות של מי שנמצא כעת בשלטון או משוייך אליו.

בעת ‘משמרתו’ של ראש הממשלה, אכן המצב הכלכלי השתפר בכמה פרמטרים. לא ברור מה החלקו של נתניהו – כן, זה היה ב’משמרתו’.

בה בעת, באותה משמרת, אמון הציבור ברשויות הממלכתיות, רשויות השפיטה והאכיפה התערער.

יש לרפרר ל’דמוקרטיות עממיות’, רוסיה–פוטין, טורקיה–ארדואן, רמיזות עמומות לאיטליה וגרמניה בשנות ה-30.

יש להנגיש את המידע באופן שהמקבל אותו יחשוב האם רוצה להיתפש בעיני עצמו כמכשיר בידי השלטון הנוכחי להכשרת דמוקרטיה מהז’אנר הפופוליסטי.
להמנע מאזכור השם נתניהו – הוא לא הנושא.
תפישת הדמוקרטיה היא על הפרק.
ההחלטה בידי הבוחר, איך הוא היה רוצה, באיזה טעם הוא מעדיף את הדמוקרטיה שלו.

וזאת בהתעלמות מהחשדות להתנהלות לא חוקית, אתית או אסתטית. את זה שיעשו אחרים.

ההליכה על ראש נתניהו, טקטית

• מטשטשת את העיקר – הבחירות הן בין שתי פרשנויות לדמוקרטיה,
• ממצקת את גוש תומכיו סביב אישיותו הפוגשת את הסנטימנט,
• בעלי הביקורת האישיותיות על הריבון המכהן גורסים שהוא שומר על מימוש האינטרסים/ סנטימנטים שלהם, טוב יותר מאלטרנטיבה אחרת,
• תמיד יהיה מי שיילך על ראשו של נתניהו.