אמי אמרה: "חוב חדש מחכים שיתיישן, חוב ישן לא מחזירים." אבי אמר: "אל תלווה, תן!" אני אומר: "חוב קטן לא גובים, חוב גדול כבר אי-אפשר. אני בכלל מניאק שמצפה לכספי חזרה."

הלוואה וחוב

תפישותיי, פרוטוקול

אמי אמרה

“חוב חדש מחכים שיתיישן,
חוב ישן לא מחזירים.”

אבי אמר

“אל תלווה, תן!”

אני אומר

חוב קטן לא גובים,
חוב גדול כבר אי-אפשר.
ואני בכלל מניאק
שמצפה לכספי חזרה.

פרקטית

  • למי?
  • כמה?
  • מתי?
  • אלו כלכליים?

למי

אם מישהו חייב לי כסף – מודה – ברוב המקרים אינו סופח הערכה חיובית גבוהה.

מה חלקו בהתנהלותו בהגעתו למצב שחייב?

אני מחלק ל-

  • אלה שאינני בוטייח שלאסי תחזור מהם הביתה,
    בקיצון – ייתכן שהפריץ ימות, שהכלב ימות או שהמשיח יגיע,
  • ולאלה שיש לי ביטחון בהם. שלא.

לכן,

משתדל

  • לתת מתנה,
  • או למזער גובה ההלוואה.

מורשת

מעניין, גם אבי וגם סבי היוו מוקד לבקשת כספים. הם נתנו, והלוו.

אינני בנק ולכן בהלוותי כסף עושה זאת לאור כמה עקרונות שמפורטים להלן:

ללא כוונת רווח

בהלוואה אין לי כוונת רווח. אך גם לא הפסד.
אם אגבה ריבית על הכסף, הלווה עלול להתבלבל ולחשוב שיש לי אינטרס בנתינתו. אין. מעדיף שהכסף יישאר ברשותי ויישא את תשואותיו באפיקים בהם מושקע.

לוקח על עצמי את אובדן ההכנסה האלטרנטיבית על הכסף שמלווה.
אם אקבל רק נומינלית את סכום הכסף שניתן, לאור ירידת ערך הכסף על ציר זמן, הלווה קיבל מתנה שלא התכוונתי לתת.
לכן, כסף שניתן יוחזר בערכים ריאליים.

הלוואה תוחזר

הלוואה ניתנת כדי לקבלה חזרה. לא כמתנה.

לאור:

אמי – ‘כסף שהלוויתי, אני מתכוונת לקבל חזרה’.

אבי – ‘עדיף לתת מלהלוות’,

שנסובים על קיום ההיפוך המרהיב שהמלווה הופך במין קסם מרהיב שכזה מ’מיטיב’, ‘נותן’, ל’מרושע’ שבחוצפתו ‘רוצה את כספו חזרה’,
אני מתייחס בחוסר הומור ובהיעדר סובלנות להלוואה שלא הוחזרה.

מטרת ההלוואה

אינני נכנס לכך.

הנראטיב של למה מישהו לווה – לא ענייני או עסקי.

יתירה מזאת, עדיף שלא אכנס לנושא ואגוייס למחוייבותו.

כן ייתכן שאלווה למישהו כסף, כסוג של השקעה נושאת רווח לי, לא בהכרח כספי.

קידום מצב לווה

לאור הנכתב בסעיף הקודם,

בנותני את הכסף, מייעד את ההלוואה לקידום מצב הלווה. לא להרע את מצבו.
כלומר שההלוואה תופנה למטרה בעלת משמעות, ולא להגדלת צריכה שגויה, בלתי מבוקרת מעבר ליכולת, שכנראה הביאה למצב של צורך בהלוואה.

מנסיוני, רוב ההלוואות אליהן נחשפתי היטיבו עם הלווה רק אם היוו גישור בין צורך לכסף לבין היותו אצור, שמור, קפוא, נצור במצב צבירה בלתי ניתן לזמינות. הלוואות שניתנו על סמך רווחים עתידיים צפויים, ברוב המקרים אליהם אני נחשפתי, היו יקרות מדיי להחזר, בין אם הוחזרו ובין אם לאו.

לא יכול, גם לא רוצה, להיות מעורב בייעוד השימוש בכסף שניתן ללווה.
עם זאת לצערי, מנסיוני, ברור לי שבהפניית הכסף לצריכה, המצוקה הכלכלית תגבר, ובעצם מתן ההלוואה, באופן פרדוקסלי, מֵרֶע את מצב הלווה, שעל מצוקה קיימת, מועמס נדבך נוסף של חוב.

בנקים נוטים להלוות למי שאינו צריך את הכסף – למי שברור להם שיש לו יכולת החזר. נמנעים להלוות למי שצריך. היום מבין את זה. אני במצב שטרם התחרטתי על כסף שלא הלוויתי.

כן התחרטתי שהלוויתי כסף.
אמנם לא קיבלתי הכסף בחזרה במקרה אחד (בלבד), והבעיה מבחינתי הייתה שבהלוואתי הרעתי את מצב הלווה כשאפשרתי לו לצרוך בכספי ההלוואה מעבר ליכולותיו.

אני מתעניין ב-

  • למי,
  • פחות בַּ-לָמָה, גם אם כדאי שלמטרה מקדמת ולא לצריכה
  • וכלל לא בַּ-לְמָה,

לא אשאל על ייעוד הכסף, ולא אעמיד תנאי מה לעשות איתו בבחינת

‘אם אני מתלה הלוואה ב-ידיעתי על ייעוד ההלוואה הכספית,
הלווה אינו ראוי לאמוני.”

לכסף אין תווית

אמי הייתה מתייחסת ל-

  • מקור כסף
  • לשימוש בו
  • הקישור ביניהם.

אני מתייחס לכסף כאנרגיה כלכלית, חשמל, אוויר; כקונספט מורכב, בו

  • ישנו משאב מוגדר,
  • הגיע אלי מידה שלו מסיבה מסויימת
  • אני מקצה מידה של משאב מסוים כדי לקדם משהו אחר
  • הקשר בין ספיחת האנרגיה הכלכלית לבין הוצאתה הוא
    • קשר כמותי, עלי לוודא שאני ביתרה ולא במחסור
    • קשר שאינו סיבתי – זהו תעתוע תודעתי – סדר פואסתטי.

לאסי שבה הביתה

כסף שניתן בהלוואה יוחזר. במלואו. מבחינתי גם בניתוק יחסים.

מניעת התעסקות בגבייה

אין לי כל כוונה להתעסק עם החוב בשום צורה או אופן. אם לפני ההלוואה אדע שעלי להתעסק פרואקטיבית, בגבייה או בתזכורת – לא הייתי מלווה.

מצפה לקבל את ההחזר במנה אחת עם פקיעת המועד המוכרז בעת ניתנתו, וזאת ביוזמת הלווה.

בהינתן ההלוואה, לא רוצה או מוכן להכתים יחסים, להתפלש בביצת הבטישה במשא ומתן על:

  • שינוי תנאי ההלוואה,
  • פרישתה מחדש,
  • להגדילה או לתת נוספת,
  • או להשקיע אנרגיה כלשהיא בגבייתה.

עם זאת, קורה, קרה, שהלווה מבקש שינוי במועד ההחזרה;
תקלה,
שאסכים להתגמש

  • אם קרתה טרם המועד המוסכם,
  • ואם ניתנת לי אפשרות הסירוב,

ובלתי נסלחת

  • לאחר המועד,
  • או שמוצב באין ברירה.

תחתית

אם שוד, לאור היום, מצריך אומץ לב* ניכר,
גניבה פחות,
התמרת הלוואה למתנה היא מוגות, מורך לב* במירעו.


לא יודע איך ‘לב’ קשור לכאן, עושה שימוש בביטוי רווח.

לקיחת הלוואה ללא החזרתה, מבחינתי, היא גניבה מהרמה הירודה ביותר בין אם

  • נעשתה כך בידיעה מראש – לפחות יכול להעריך את הכוונה המקדמית,
  • לבין שלומיאליות השכחה,
  • לאימפוטנטיות חוסר יכולת.

בטחונות

למניעת מצב של עיכור יחסים בעקבות כסף שניתן כהלוואה, ובהמשך לא יוחזר מכל סיבה שהיא, הלווה יספק בטחונות ממשיים, ברי קיימא ומימוש מיידי למקרה של חוסר יכולת החזר.

מי שלקח ממני כסף ולא מצא לנכון להחזיר – שלא יצפה להבנה או חמלה.
המנגנון (למניעת פצ’ה מצ’ה –) הלווה יציע בטחונות להלוואתו ואני אבחן אם מספקים והאם להלוות.

כן, זה כעיקרון. בפועל, היו מקרים שפנו אלי לקבלת כסף, ומכיוון שהיו רחוקים דיים וחוסר יכולת לנפק ערבועיות – נמנעתי מלתת.

עיקר ההלוואות שהלוויתי היו למי שעצם בקשתם היוותה את ערבותם, סמכתי על הכרותי עם בקשתם, וזה הספיק לי.

לא מלווה למי שאינני בטוח שאקבל את כספי חזרה, שכן מי שקיבל ממני כסף לפרק זמן קצוב ומוגבל ידוע מראש, ומסיבה כלשהי לא החזיר

  • לקח כסף שאצטרך לו לצרכי,
    • ללא הסכנתי – הסכמתי והשלמתי,
  • מנע את הכספים המיועדים למי שהכסף מיועד אליו, ולא הם שהלוו
    • משפחתי,
  • הוציא כסף ממאגר כסף שיכול היה להיטיב עם אחרים
    • בסבירות שכן היו מחזירים.
  • ולכן, היה עדיף גם לו, בכל מימד, אם לא היה לווה מלכתחילה.

מעריך את מי שאני מזהה בו שהוא רוצה להחזיר נכסף בכל מקרה ותנאי.

סיכום

כשאני חוכך האם ללוות’ בודק

  • למי
  • כמה,
  • לכמה זמן,
  • באילו תנאים,
  • לא שואל ל-מה
    • מקווה שההלוואה מיטיבה את מצבו,
      • בדרך כלל מבחין מראש,
      • לא כתנאי מתלה.

אני כלווה

  • לראשונה בחיי, קרוב יותר לגיל 58 מאשר 57.
  • בהנאה של מי שלקה בטחורים וחש שכדור טניס מלובן, עם מסמרים חלודים משוחים בגריז רותייח תחוב ךו בין ישבניו,
  • כהזדמנות עסקית
    • ברווח יחסי גבוה,
    • ברמת סיכון יחסי נמוכה,
  • כשיש את יכולת ההחזרה במצב צבירה בלתי נזיל.
Share

השאר תגובה