משקיף עלינו מלמעלה

אתמול, 7/10/2014, הייתי בהופעה 'זו אותה אהבה'.
הופעה מוצלחת.
ארגון מופתי!

כבוד רב לסלקום- מלת ביקורת אין לי על חלקה באירוע, נהפוך הוא, שתספח את כל יחסי הציבור שיכולה על ההשקעה, על ההופעה המוצלחת, ומי שרוצה בעקבות ההופעה לעבור אליה- אחלה וסבבה ועל הכיף כיפאק.

בתקשורת סביב דובר על באיזו מידה 'אריק היה רוצה'- גירוי לשיח אינסופי, אולי אפילו בחלקו לעתים מעניין- ולחלוטין לא רלוונטי;
אריק איינשטיין מת.
היו לו רצונות בחייו. נע לצידם, לאורם. חלקם הגשים, אחרים בחלקם, היתר- לא.

לרצון אין חיות עצמאית משלו, אלא אם 'נישא על ידי יישות חיה'.
לכן, לתפישתי – חסרת ההומור, נטול הרומנטיקה, והבלתי נחשבת – משולל תוקף*.

ייחוס יישות לרצון מת,
במיטבה- ספיחת תודעת תועים למטלות מוטעות.
במֵירעה- גיוס משאבים, רצון, חיים, למטרות מַטעות
במֵירעה, היא גיוס משאבים, רצון חיים למטרות מטעות.

כחלק מאווירה זו, חלק מהאמנים המופיעים אמרו משהו בדומה ל'אריק משקיף עלינו מלמעלה'.
אומרים שהיו 40,000 איש. מגוונים מאד, ובכל זאת נראה שהדומיננטיות בתמהיל נוטה לחילונים.

רק בי כל אזכור מיקום של מעלה, מעלה קיום, מעורר תהיות וקימום?

*

כן, גם צוואה, למי שתהה.
העובדה שלרצון אין תוקף טבעי משלו היא בעיגונים, תיקופים, בהסדרים החוקיים, שמתאמצים לרתך את הרצון האבסטרקטי של החי לשעבר והמת העכשווי למציאות תפעולית.
אם היה סיכוי שרצונות ימומשו לאחר מות הוגיהם, לא היה צורך בארטיפקטים אלה.

אם בצוואות חיים מפורשות נפלה אי-היישום עם מות בעליהן,
מה נגיד על רצונות אמורפים עוד יותר?

עוד על מת אריק איינשטיין, מאר"ן