dickmann malawi

מיילים, מלים ומלמולים

סדנאת תקשורת רב-תרבותית

צ'ארלס (הוא לא סודני הוא חבשי, כלומר, הוא לא סיני הוא הונג קונגי) ואני יושבים במנגוצ'י, מלאווי, 300,000 תושבים, במפה שמסומנת כעיר אין באמת פסיליטיס, אליה הגענו מבלאנטאייר- כ-200 קילומטר, לביקור צהריים בסניף הלוטרי המקומי הבלתי מתפקד.

דוריס- המלצרית המקומית, מגישה לנו.

מעיק עליה בשאיילות דיקמן
"הגידי, דוריס, החיים שלך טובים?"

well, ‏לא רק היא לא יודעת להתמודד עם חפירה ממין זו, גם רבים ממכריי ירגישו את כוויות המנגל, יגירו בריאות נפשית, יזיעו ברגים חלודים אם ידרשו לסוגיה, אם גם חלקם יעידו, אחרים יצהירו, שהם בטוחים בהכרזתם על יכולתם ליהנות מהשאלה.

דוריס ‏מצחקקת, נעה באי-נוחות ומאשרת ש-כן.

‏צ'ארלס מתמקד בהתקפת חצי עופו במיומנות סינית. יש לצפות בפירוק כדי להבין מהי מתקפה סינית על עוף.

אני מסמן לו שלא יבזבז זמן וינסח לעצמו את תשובתו שכן הוא הבא להישאל.

"‏דוריס", אני ממשיך להעיק, "איזה אלמנט אחד בחייך היית משנה כדי שיהיו לך חיים טובים יותר?"

‏דוריס ממשיכה להיאנח, להיאנק, להיאנס תודעתית, בעוד צ'ארלס מחצין סימני מצוקה מתונים של נציב הנורמטיביות התעוקתית, כלומר להגיב באי נוחות לגילויי הפרה של מצבי שיוויון נפש חברתיים.

כמענה, דוריס מרחיבה על עוני מלאווי ותושביה.

לחדירתי "כמה את מרוויחה?", "5,000 קוואצ'ה" היא משיבה, לחודש, שכולל 6 ימי עבודה, 8 שעות ביום. מסתכם בכ- $20 לחודש.

"‏צ'ארלס", אני פונה אליו, לבירור מהו האלמנט משנה החיים לגביו – "הקמת משפחה" משיב בן ה-29.

אני עוטה את כפפות המנתייח ופותייח בפוסט מורטם:
"‏מה אתה חושב, צ'ארלס, דוריס נהנתה מהשיחה, מהשאלות, האם היא היתה מעדיפה שתתקיים או שלא?" אני שואל ומשער את הערכתו.

‏צ'ארלס מתיישר לציפייתי, ומשוכנע שהשיחה מיותרת לה.

"‏תגיד," אני מנסה "אולי היא רואה בשיחה התעניינות בה, כאדם, כ- being, כאינדיבידואל, כביטוי להתעניינות אנושית?"

'‏אין מצב' חורץ בסיניותו הפרקטית ומוסיף "האם אחרי השיחה היתה לה הקלה, הטבה כלשהי במצבה?"

"‏שים לב, to be continued" אני אומר לו וצורייח "דוריס?!"

מעמיק את הקדיחה- "יש לנו פה איזה אישיו לברר, אנא שבי."

דוריס שלנו ‏מתיישבת לה בהיסוס, ואני לא מצליח להבהיר לה את השאלה 'האם, מבחינתה השיחה היתה ראויה שתיערך, או עדיף שלא.'
אני מבקש את סיוע הונג-קונג. הוא מצליח לשאול באופן שהיא מבינה.

דוריס ‏משיבה שמעדיפה את השיחה.
[אני כסקפטיקן ידוע, דוקטור דיקמן מלא בריאים, מבין שאמירתה 'מעדיפה', לא אומרת שאכן היא מעדיפה, בעוד שאם הייתה מכריזה 'מעדיפה שלא' – ניתן להאמין לחוסר רצונה.]

‏צ'ארלס עומד על תפישתו המקומית בשאיילתו "איך את מעדיפה את קיום השיחה, אם השיחה לא הביאה לשינוי בחייך?" ופונה לשאלה פתוחה "איך את מצפה להכניס שינוי בחייך?"

דוריס משיבה ש-שמה את מבטחה באל.

צ'ארלס – הסינים המאמינים שעובדים אל בתצורה שונה, מברר בסקפטיות, האם עד כה הוא, ה'אל', אכן עזר לה- דוריס בטוחה שכן.

מניח לה.
אותות הקלה ניכרים בפניה.

בינינו, צ'ארלס בטוח שהשיחה מרעה את מצבה-

  • לא פתרה דבר,
  • והעלתה, שוב, את חומרת הבעיה הקיימת.

אני- לא יודע איך שיחתנו משפיעה על מצבה האקזיסטנציאליסטי.

כן יודע שהצקותי הן אינטר-קונטיננטליות, טרנס-קולטורליות, מולטי-דיסציפלינריות, חוצות זמן מרחק ומקום, שאינן מבחינות במין, גזע, דת ולאום, לא מתחשבות בקומוניקציה או בתנאי גיאוגרפיה.

 


  • תגובה 1:
    מתה עליך. 
    נוחת מכוכב אחר עם שאלות של חוצן, כאילו היו שאלות אוניברסליות… 
    ועוד מניח שלאנשים תחושת בעלות על התשובות שלהם… ואולי היא עונה מנימוס? ואולי היא עונה מה שהיא חושבת שראוי לענות? ואולי היא עונה כי "חייבים לענות" למרות שאין לה מושג? 
    גם אני, אגב, חושבת שהקמת משפחה הייתה משפרת את חיי… 🙂 אתה חושב שיש לי שורשים חבשיים? מתי אתה שב לארצנו לצחקק ולהציק למקומיים ולמקומיות כאן? 
    אה, כן, ומה התשובות שלך לשאלות האלה, דוק? 
  • תגובה 2.
    דיק – בתחושתי האישית, ההצקות שלך גרמו לדוריס בצקות. 

    מה שכמובן לא ימנע ממך לעשות זאת שוב בעתיד, וביתר שאת.

נכון חמודי, אני עובד על לשפר את הבצקות ולהפוך אותן לצלקות.

5/07/2012

פרקים נוספים:

  1. חוויות
  2. תובנות מקומיות
  3. הסינים
  4. מיילים, מלים ומלמולים סדנאת תקשורת רב תרבותית
    1. בצקות אינטר-קונטיננטליות
    2. לקח, שיעור, למידה והפנמה
Share

2 תגובות בנושא “מיילים, מלים ומלמולים”

  1. דיקמן ידידי נשארת מיוחד כפי שהכרתי אותך, פלספן-פלצן משהו אבל בסך הכל אכפתי. אוהב תמיד עובד עמרם

השאר תגובה