dickmann malawi

מיילים, מלים ומלמולים

משך קריאה כ־ 7 דקות

סדנאת תקשורת רב-תרבותית

תפישתי שוויון; הצקה ללא הבדל מין, גזע, דת, שפה וגאוגרפיה.

סדנת השרדות

צ’ארלס (הוא לא סודני הוא חבשי, כלומר, הוא לא סיני הוא הונג־קונגי) ואני ישבנו במנגוצ’י, מלאווי.
כ־300,000 תושבים. במפה מסומנת כעיר ועם זאת אין בה באמת פסיליטיס אורבניים. הגענו אליה מבלנטאייר, 200 קילומטר מדרום, לביקור צהריים בסניף הלוטרי המקומי הלא־מתפקד.

דוריס, המלצרית המקומית במלון בו התמקמנו, הגישה. בכך, נעבעך, אתרע מזלה, היא הוותה יעד לתעוקת שאיילות דיקמן:

אמרי לי דוריס, החיים שלך טובים?”

well, ‏לא רק לה קשה להתמודד עם חפירה מעין זו. רבים ממכריי ירגישו את כוויות המנגל, יגירו בריאות נפשית, יזיעו בְּרָגים חלודים מלובנים אם ידרשו לסוגיה, גם אם חלקם ישבעו בנקיטת חפץ שהם בטוחים בהכרזתם על יכולתם ליהנות מהשאלה.

דוריס ‏צחקקה, נעה באי-נוחות ואשרה ש־’כן’.

‏צ’ארלס התמקד בהתקפת חצי עופו במיומנות סינית. יש לצפות בסיני מפרק עוף כדי להבין מהי מתקפה סינית על עוף חסר אונים מוטל על צלחת – אין לו – לעוף, כן? – סיכוי, כולל לכפות הרגליים הנחשבות למעדן.

סימנתי לצ’ארלס you are next, שלא יבזבז זמן ושינסח לעצמו את תשובתו שכן הוא הבא להישאל.

“‏דוריס“, המשכתי להעיק, “איזה אלמנט אחד בחייך היית משנה כדי שיהיו לך, לתפישתך, חיים טובים יותר?”

‏דוריס המשיכה לגנוח, להיאנח, להיאנק, להיאנס תודעתית, בעוד צ’ארלס מחצין סימני מצוקה מתונים של נציב הנורמטיביות התעוקתית, כלומר להגיב באי־נוחות של הומאוסתזיס מופר, לגילויי הפרה של מצבי שיוויון נפש חברתיים, אם תסלחו לי על שפתי.

כמענה, דוריס הרחיבה על עוני מלאווי ותושביה.

לחדירתי “כמה את מרוויחה?“, השיבה “5,000 קוואצ’ה” לחודש, שכולל 6 ימי עבודה, 8 שעות ביום. מסתכם בכ־$20. לחודש.

“‏צ’ארלס“, פניתי אליו, לבירור מהו האלמנט משנה החיים לגביו – “הקמת משפחה” השיב בן ה-29.

עטיתי את כפפות קצבים ופתחתי בפוסט מורטם:
‏מה אתה חושב, צ’ארלס, האם דוריס נהנתה מהשיח, מהשאלות, האם היא היתה מעדיפה שהשיחה תתקיים או שלא?” שאלתי, משער את הערכתו.

‏צ’ארלס התיישר לציפייתי, משוכנע שהשיחה מיותרת לה.

“‏תגיד,” ניסיתי “אולי דוריס רואה בשיחה התעניינות בה, כאדם, כ- being, כאינדיבידואל, כביטוי לעניין אנושי?”

‘‏אין מצב’ חרץ בסיניותו הפרקטו־קונקרטית והוסיף “האם אחרי השיחה היתה לה הקלה, הטבה כלשהי במצבה?”

‏שים לב, to be continued” אמרתי וצרחתי “דוריס?!

עם הגעתה, העמקתי את הקֶדח – “דוריס, יש לנו פה איזה אישיו לברר, אנא, שבי.”

דוריס שלנו המתיישבה לה בהיסוס, ואני לא הצלחתי להבהיר לה את השאלה ‘האם, מבחינתה השיחה היתה ראויה שתיערך, או עדיף היה לה שלא.’
בקשתי את סיוע הונג-קונג.
צ’ארלס סייע, והצליח לשאול אותה באופן שהיא הבינה.

דוריס ‏השיבה ש’העדיפה את קיום השיח’.
אני כסקפטיקן ידוע – דוקטור דיקמן מחליא בריאים – מבין שאמירתה ‘מעדיפה’, אינה מאששת שאכן זו העדפתה. אם הייתה מכריזה ‘מעדיפה שלא’ – ניתן להאמין לחוסר רצונה האותנטי, וזאת בשל נגטיביות הקטיגורית של המענה שמצריכה סוג של הפגנת אומץ, נוגד תרבות.

‏צ’ארלס עמד על תפישתו המקומית בשאלתו אותה: “איך ייתכן שאת מעדיפה את קיום השיח, אם השיחה לא הביאה לשינוי בחייך?” ופנה לשאלה פתוחה “איך את מצפה להכניס שינוי בחייך?”

דוריס השיבה שהיא ‘שמה את מבטחה באל’.
האפריקאים – בהכללה, רובם כמובן – מאמינים באל באופן מכמיר לב. מין אמונה פשוטה ילדית, אינטואיטיבית קהילתית. האם, עולה השאלה, יש אמונה בוגרת באל?
יש לי את זה ביותר גזעני? בעוד פחות פוליטיקלי קורקט? לצערי לא.

צ’ארלס – לסינים קונספט שונה לאמונה – ברר בסקפטיות, האם עד כה הוא, ה’אל’, אכן עזר לה.
דוריס בטוחה שכן.

הנחתי לה. סבלה דייה, אותות הקלה נכרו בפניה.

בשיח בינינו, צ’ארלס בטוח שהשיחה הרעה את מצבה –

  • לא פתרה דבר,
  • והציפה, שוב, את חומרת הבעיה הקיימת.

אינני יודע איך שיחתנו השפיעה על מצבה האקזיסטנציאליסטי.

כן יודע שהצקותיי הן אינטר-קונטיננטליות, טרנס-קולטורליות, מולטי-דיסציפלינריות, חוצות זמן מרחק ומקום, שאינן מבחינות במין, גזע, דת ולאום, לא מתחשבות בקומוניקציה או בתנאי גאוגרפיה. ועדיין, יש לאן להשתפר ולשאוף.


  • תגובה 1:
    מתה עליך.
    נוחת מכוכב אחר עם שאלות של חוצן, כאילו היו שאלות אוניברסליות…
    ועוד מניח שלאנשים תחושת בעלות על התשובות שלהם… ואולי היא עונה מנימוס? ואולי היא עונה מה שהיא חושבת שראוי לענות? ואולי היא עונה כי “חייבים לענות” למרות שאין לה מושג?
    גם אני, אגב, חושבת שהקמת משפחה הייתה משפרת את חיי… 🙂 אתה חושב שיש לי שורשים חבשיים? מתי אתה שב לארצנו לצחקק ולהציק למקומיים ולמקומיות כאן?
    אה, כן, ומה התשובות שלך לשאלות האלה, דוק?
  • תגובה 2.
    דיק – בתחושתי האישית, ההצקות שלך גרמו לדוריס בצקות.

    מה שכמובן לא ימנע ממך לעשות זאת שוב בעתיד, וביתר שאת.

נכון, חמודי, אני עובד על לשפר את הבצקות ולהפוך אותן לצלקות.

5/07/2012

פרקים נוספים:

  1. חוויות
  2. תובנות מקומיות
  3. הסינים
  4. מיילים, מלים ומלמולים סדנאת תקשורת רב תרבותית
    1. בצקות אינטר-קונטיננטליות
    2. לקח, שיעור, למידה והפנמה
Share

2 תגובות בנושא “מיילים, מלים ומלמולים”

  1. דיקמן ידידי נשארת מיוחד כפי שהכרתי אותך, פלספן-פלצן משהו אבל בסך הכל אכפתי. אוהב תמיד עובד עמרם

הערות? אשמח לתגובתך