שאיילת דיקמן

הערכת משך קריאה כ- 4 דקות

שאלת דיקמן

  1. משולש אי-המענהשאלה חופרת;
    • לא עוסקות במופע בודד,
    • כן במתווה של התנהלות מאפיינת,
    • נוגעת ביותר מנקודת אחיזה אחת ויותר מזווית הסתכלות מסוימת,
    • העיסוק בשאלה מטפל בתוכן המהווה טריגר לחשיפה ושיתוף תפישות וערכי העונה על השאלה.
  2. שאלת נירוסטה;
    • סטרילית, לא נדבק אליה דבר, אינה מכילה תשובה חבויה או ציפייה לתשובה נכונה מסוג מסוים, ודאי לא מכוונת לניסיון קליעה לדעת השואל,
  3. אינה מחייבת תשובה לשואל;
    • התשובה היא בעיקר, לנשאל, למתמלל לעצמו,
    • על בסיס זמן ארוך,
    • רצוי דינמית ומשתנה, ככל שהחפירה מתמשכת.
  4. בהתאם לחוסן הנשאל, עלולה להיתפש כמציקה.

אישית

  • תשובת העונים מעניינת אותי לסוגיה שנשאלה.
    • הבנה מחדדת של התשובה,
    • רפרנס היכן אני נמצא ביחס לעונים,
    • התשובה לשאלה מהווה, גם, אבן בוחן לפער אם ומה בין התשובה שניתנה לבין זו החזויה, שלי.
  • הסוגיות ממוענות למי שיש לי עניין אישי בהם, בתשובתם.
    כלומר זה מדגם מייצג אך ורק את הנשאלים.
  • על מנעד 1 – 5,
    יוצא מנקודת הנחה ששמחת המענה לנשאלים היא שלוש נקודה קצת.
    כאשר

    1. 1 זו תעוקה המובילה להתאבדות
    2. ו- 5 זו שמחה מרפאת דיכאון קליני,
  • כלומר, בפתטיותי מניח שהשאלה היא טיפת אנרגיה חיובית לכיוון הנשאל.
  • מרבה לטעות.
    • כשטועה זה לצד ששמחת הנשאל פחותה מ- 3.
    • אם השאלה גורמת אי-נוחות למישהו, טעיתי.
      • מראש לא חזיתי שכך יהיה. אם הייתי יודע שחוסנו לא מאפשר להתמודד עם השאלה – לא הייתי שואל,
        • הבהרה: את מי שמתייג כ’נידף’ אינני שואל.
        • את מי שאינני יודע, השאלה מעידה על אופטימיותי, שאולי כן…,
        • בכל מקרה לא מייחס לעצמי יכולת נזק קריטי, אז המורא השורה עלי במקרה טעות, קיים, אך לא משמעותי.
      • הטעות משמחת – למידה.
      • חיווי אי-נוחות הנשאל, אם במלל פעיל או בשתיקה מדהימה אותי.
        • בצד הצער, מרתק.
      • בדרך כלל קשורה אני קושר ומיוחסת אני מייחס לתפישה עצמית שמאויימת על ידי השאלה באופן שאני לא חזיתי.
    • לא שולח יותר למי שטעיתי;
      העקתי יותר משהתכוונתי, התענגתי על מובחנות התשובה.
    • מיוחס לי רוגז על מי שלא ענה.
      • טעות – לא מתרגז על.
      • לוקח בחשבון שיש מי שלא יענה לי.
      • מצר על מיקום מי שלא עונה במרחב אי־המענה.
      • אם הייתי יודע שלא יענה – לא הייתי שואל.
      • כמה באמת יכול להתרגז על מי שלא עונה על סוגיה ערטילאית כמו זו שהעליתי?
        זה לא באמת פרקטיקה משנה מציאות. לפחות לא זו את שלי, מעבר לעוגמת הנפש שנגרמה לנשאל.
      • מייחס למי שמייחס לי ‘רוגז’, שזו דרכו להתמודד עם החיווי שמקבל ממני,
        שחוסר המענה נמצא היכן שהוא במרחב משולש אי-המענה:

        1. עילגות תקשורתית – לא מצא את המלים,
        2. מחסור אנרגטי – אין לו את התשומות למענה,
        3. אלימות אימננטית – עצירה של התקשורת באמצעות (אי) מעשה, לא אלימות פיזית.
    • שמח לחיווי האם לשאלה היה ערך או משמעות,
    • שמח אם הנשאל רוצה לשתף בהתייחסויות,
      ועם זאת ממליץ לא בצימוד זמנים לשאלת השאלה.
    • לא דחוף לי אישית לענות על השאלה ששאלתי.
      • אם נשאל, אענה את דעתי.
      • בפועל- נשאל מעט מאד.
Share

4 תגובות בנושא “שאיילת דיקמן”

הערות? אשמח לתגובתך