מינורי בזלזול

אתמול פגשתי מישהו מז’אנר, איך אומר, קול:
סביב הארבעימים, יזם, בעל חברה אמריקאית, עם קוקו משוח משוך, דיבור ‘אחי’, מעודכן לז’אנר.

ציין שהניח תפילין.

בהמשך זרקתי ‘האם’, כבר-לא-זוכר-מה, וכן זוכר ‘לפני או אחרי שהנחת?’

“למה אתה לועג לתפילין?” הוכיח אותי, תבע עלבון.

“לתפילין אינני לועג” השבתי “למניחים אותם.”

 

Share

השאר תגובה