נתנאל אלינסון

משך קריאה: 9 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה

מטה, מטעה, מתעה, מתעתע, מטאטא, ומטמטם תודעות, במֶתֶק

פוסט מתואם למסך מחשב.

דברים בשם אומרם.

על פי רוב, מורים, מרצים, יכולים להנחיל ידע אוניברסלי במגוון מגזרים.
אנשי חינוך מטמיעים תפישות וערכים התואמים את מגזרי חייהם. משווקים את תרבותם.

נתנאל אלינסון נמנה על המקננים באחו תדעתי מובחן – יהודי, דתי, לאומי.
הוא מעביר, מפיץ, ערכים ותפישות אמוניות לאומניות במכינות קדם צבאיות, במסגרת בינ"ה. טעות*.
אלינסון מקיים קשר מוכוון שכנוע והתמרה תודעתית עם בני נוער טרום גיוס מסביבה חילונית משכילה. על פניו, חניכיו באים מרקע בו עצימות האמוניות־לאומנות נמוכה, או לפחות יישומה נמוך.
לאלינסון מוניטין ש מי שעושה זאת במיומנות, חמידות, מתק שפתיים ניתן לעיכול.
מטרתו – קירוב שומעיו לערכיו.

בחושיי האישיים, נראה לי, שנתנאל אלינסון כמכלול אישיותי הוא דמות חיובית, ערכית, שברמה האישית נראה לי שהייתי מחבב (אם הייתי נוכח שיש לו גם מוד הקשבה ). 

במסגרת פתיחות (כאילו) ליברלית חילונית, יש הצורכים אידאולוגיה קונסרבטיבית, אמונית־לאומנית משמרת התכנסות הזדהותית, מתוקה שכזו.

מבחינתי, אלינסון הוא זאב בשביס הוגי מחמד, אורב עם כיפה אדומה לחלושי דעת חילוניים.

אלינסון מקנן בהביטאט תודעתי אמוני, דתי, יהודי, לאומי, וגיאוגרפי התנחלותי.

אלינסון ועמיתיו מפעילים לחץ פסיכולוגי־סוציולוגי על קהלם להתכנס למורשתם.
זו האסטרטגיה הפילוסופית.

טקטית, אני מניח שהם לא עושים מניפולציה. אני משער שהם מאמינים בתורתם בעצמם. לכן הם יעילים מול תודעות תועות אינטלקטואלית, ויעילים לעצמם בתחזוק אמונתם.

הם, בסימביוזה מול שמאל רך, מתכנסים הזדהותית עם 'ליברלים' שמחזיקים, מבחינתם, את הקושאן על עקרונות החופש; ימניים באשר הם נחרדים מאלה שמימינם, מאימת קנאותם. בה בעת הם בזים לחולשת רפיסות מי שלשמאלם. והם מבכרים אינטלקטואליות את הליברלים חותרי הרציונליות שמולם; איתם הם משחלפים טובין, טועים ומתעים האחד את השני. הם 'מוכיחים לליברלים שיש בהם 'סבירות' והומניות, ומושחים עצמם בלגיטימציה. הדיון פורה בכל עת שהוא שיח משכנע, מתכנס, מניח פרדיגמות אמוניות ולא שיח חוקר, מנתץ פרדיגמות.

כפי שכותב אחד מהז'אנר – "מטרתי בספר זה להראות שעל אף ההבדל המהותי בין המסורת היהודית והליברלית, שתיהן חולקות למעשה את אותה המערכת של אקסיומות מטפיזיות." כלומר, גזירה שווה: מניח קונסטרוקט מול קונסרוקט ליברלי.

נתנאל אלינסון

סרוגים במסר אופייני:

"ובכן הרשו לי לקלקל את החגיגה. אל תחפשו סיבות קוסמטיות. הציונות הדתית לא תנהיג כי האמת לא אצלה."

קלקל, אחשלהם, קלקל.

"וכשהוא [המשיח] יגיע הוא לא ילמד עם כולם את 'אורות התשובה'. הוא (או היא) יסתכל על כל שבט ויגיד לו: אתם נהדרים כמו שאתם."

מסר מפייס. מעודכן, מזמין, מפתה.

"לכל שבט וזרם יש עמוד שדרה ערכי שאבוי לנו אם ננסה לשנותו."

כך, ארגונים כבינ"ה, מטפטפים דבש לאוזניים חילונית, ליברליות, פלורליסטיות, מכילות, פתוחות, שואפות להיתפש כ'איכותיות' בעיני עצמן וסביבתן.

ואל אף שאין לי אהדה והערכה לפעילותם, כמובן שאין לי רצון לעצור את הטפת  משנתם המתוקה מסירופ, בפני כל הצרכנים שמוצאים אותה כמעניינת.

עושים שימוש בנאורות, בהומניות, כלפי האחר – לכבד אותו,
ובלוגיקה פסאודו רציונלית לא כדי להוכיח, אלא במטרה למנוע ערעור פרדיגמה המניחה מקדמית אלוהות בוראת עולם.

"האתאיזם הפסיד. החילוניות ניצחה", במובן שרוב הציבור הוא אכן 'דתי עצל'.
–––––
דתיות עצלה, היא הכרה בכוח מטפיסי, עליון, מארגן, ש(יתכן ש)ישנה מציאות לדרישת תודעת מאמין כָּמֶה לחמלה, חושש מכאוס אי-הידיעה, שואף לטוּב בלתי אפשרי, על מצע חתירה לרציונליות מוגבלת, שאינו מקצה תשומות אנרגטיות ליישום מכלול ציוויי אמונה מסויימת בגרסה דתית מקומית.

האם ייתכן ממשות לרהב מילולי בנוסח 'אתאיזם'/ 'חילוניות' מפסיד/ מנצח?
רעיונות כמו גם חפצים אינם מנצחים/ מפסידים.
אלה מושגים מטפיזיים מאולצים בהאנשה מלאכותית של מציאות, על ידי תודעת מאמין בכוונת שכנוע מיסיונרי.

(לו יכולתי) הייתי בודק מידת אמוניות, מוצהרת, של מליון אנשים בהתפלגות סוציו-אקונומית, בהשוואה בין השליש העליון לשליש התחתון – בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.
הייתי שמח להפריך את הנחותיי ש

• בשליש התחתון של ההתפלגות הסוציו־אקונומית מספר האנשים שיעידו על עצמם 'דתי, אמוני', ועצימות אמונתם גבוהה תהיה גבוה יותר משמעותית, מאשר בשליש העליון.
• מספר האנשים שיעידו על עצמם 'אתאיסט' יהיה משמעותית גבוה יותר בשליש הסוציו־אקונומי העליון.

אם בדיקה כזו אכן תניב 'כן' ו'כן', היא אולי אינה מהווה הוכחה לדבר, פרט, אולי, רק תערער קלות את נחרצות הקביעה המראש מופרכת – 'הפסד', לאתאיזם.

אם שתדלני אמוניות מצליחים להעביר תודעה עם מידת אמוניות
[ולאומנות – אמוניות בגרסת לאום/מדינה, שטח שמהווה תחליף לאל, כמקור כוח מארגן עם איכויות מיסטיות]
מסויימת לגבוהה יותר = ניצחון.

מבחינתי משווקי אמוניות־לאומנות אלה הם לא פחות מטורפי דעת, מרעילי תודעה, רק במתק שפתיים.

במבחן הטאו"ן, אני מאמין שנתנאל אלינסון מאמין באמירותיו.
דרכם של מאמינים לשכנע עצמם באמונתם היא לשכנע אחרים בסבירותה. זו מהות ימין – חתירה לנורמטיביות לא לסבירות – אם יש עוד מי שמאמינים זה 'נכון', לכן המוטיבציה לשכנע.
בשונה מחתירה לרציונליות ששואפת לנתץ פרדיגמות כדי להגיע ל'אמת רגעית בלתי ניתנת להפרכה.
רציונליות חותרת ליברליות לא עסוקה ב'לשכנע'. היא מתגוננת מפני השאיפה להצר זכויות ובזה לאינטלקט הרדוד שנסמך על בניית קונסטרוקטים תודעתיים, ולא ניתוצם.

אני אלרגי לתעתועי תודעה.

ו-לא, אינני רוצה למנוע את פעילות האלינסוןים, ולא, ממש לא דחוף לי להפעיל רסיפרוקציה – הרעלה הדדית שיוויונית של רעיונות.

דברי אלינסון, כדיו מעכיר מים,
לא פוגע באמונת דתי, אלא מנסה לקרב בעל אמונה מינורית להווייה אֱמונית חזקה יותר.
ועל הדרך לספוח לעצמו ערך כ'איכותי' שקיבל הכשר מחותר רציונליות ליברל, לא מאדוק מטורף גם לטעמו של אלינסון.

וכשדברים מעין אלה חורגים מחיזוק הקהילה המקומית של דובריהם, מכוונים לשכנע אחרים, צעירים, חסרי ישע אינטלקטואלי, שבויים נפעמים, אסירי תודה למתיקות, מתפעלים מדגמון עדכניות הכאילו ליברלית, אני רואה במיסיונריות זו סוג של פדופיליה אינטלקטואלית, ספיחת סיפוק מהחדרת רעיונות אמוניים לאומניים לחסרי ישע אינטלקטואלי לצורך סיפוק זמני של המחדיר.

* בטעות, סברתי שנתנאל אלינסון קשור לבינ"ה.
מודה לו על העמדתי על טעותי, ומתנצל על הרשלנות.