גורו? לא. קנגורו*

משך הקריאה: 5 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

הכוונה להבנה. לא ליישום.

דיקמן גורו

רק מתחילת 2016, שמעתי בהקשר אלי קשירה ביני לבין המושג ‘גורו’. ג.ו.ר.ו., מבוטא Guru, כבר – אָיינְס, צְוָוי, דְרָיי – משחזר, שש-שבע פעמים, לפחות, וזכרוני לא משהו.

ואני, אינסטינקטיבית הודף;
מה לי ולגורויאדה?

ואני כבר יודייע, שֶאָל לו למישהו, בטח לא לי, להלין, שבעולם בו המדיום הוא המסר הייצוג הוא התוכן, להתלונן על שאני נתפש באופן שונה מאיך שנראה לי ‘נכון’ הייתי מעדיף. כל תפישה הורווחה ביושר. וזה לא מחמיא לי. סתם לא נכון.

בכל מקרה אני הודף – שכן לא רואה בעצמי איכויות גורואיות, גם אם אינני דוחה את התיוג, שכן יש מי שמתייג אותי ככזה – מבוטא ‘כחזה’.

בבחינה נוספת, אני מבין* היכן הקישור, למה מכוון המקשר.

הייחוס אלי

איך אני נתפש – יש לי חלק חשוב ורב בכך, גם אם כוונה מועטה.

אני מהווה בן שיח, לכמה אנשים ששומעים מה שיש לי לומר, תוכן שנראה לי שמעניין אותם.

הנושאים שיש לי עניין בהם, בין היתר, הם התנהלויות אנושיות וגזירת תובנות מהן.

השיח איתי כולל, בדרך כלל, הפניה להתנהלות או תופעות שמעניינות אותי, ובהמשך שיפוטיותי – הצמדתי ערך, על פי סט ערכיי, לפעולה, למעשה, לחיווי הנדון.

בעודי נוטל אחריות מלאה על מה שאמרתי,
כולל התקווה שעל גירוי דומה אגיב בהמשך אחרת – אינני מחוייב לתפישתי מעבר לרגע שבה הבעתי אותה,
אינני לוקח אחריות מה עושה מי בתוכן שאני השפרצתי עליו.
מתוך כך, גם אין לי מי יודע מה עניין שיישמו את שאמרתי.

אם השומע או הקורא את אמירותיי, תופש אותן כהמלצה לעשייה כלשהי – עסק שלו, כשאני ממליץ או מתכוון להמלצה קונקרטית – אני אומר זאת מראש.
וכמובן, אחר אוטונומי לעשות עם המלצה את אשר מוצא לנכון.

אני גורו?

דניאל קרן, מדריך, קואוצ’ר, מאמן, מנטור, גורו ריצה, סיפר לי את הסיפור הבא:
תלמיד אחד היה אצל גורו 10 שנים.
בסיומן, הגורו שלח אותו להתבודד בהרים.
כעבור 10 שנים חזר, הגורו בן ששים.
אמר לו החניך: “מורי, חוויתי הארה.”
הגורו תפס מקל והיכה את חניכו מכות נמרצות ושלח אותו לעוד 10 שנים בהרים.
כשחזר, הגורו כבר בן 70, אמר לו החניך: “מורי ורבי, חוויתי הארה.”
הגורו אחז מקל וחבט בחניכו חבטות קשות ושלח אותו לעוד 10 שנים.
החניך חזר והגורו כבר כבן 80, ואמר “גורו, חוויתי הארה.”
תפס הגורו שוט הרים את ידו ולפני שהנחית על החניך התלמיד תפס את הזרוע, הוציא מידו את השוט והחל מצליף בגורו.
“oh”, זעק הגורו, “אכן ניכר שחווית הארה!”

להבנתי –
לא דובים, לא זבובים,
לא דובות ולא בודהות;

גורו-
מנחם,**
ומורה דרך חיים.

אני –
לא מנחם;
אני חרבן מסיבות, מחרב מצבי רוח, ממרר חיים, מחליא בריאים.
אינני בונה פרדיגמות חדשות, אלא מפרק, מערער תפישות קיימות – אני אנטיתזה ל’גורו’ שבונה קונסטרוקטים וכן מצפה ליישום המלצותיו, מבטיח חיים טובים יותר. אני פריק של חיכוכי אי־הסכמה. זה לא גורו.

וכן-
ממש לא דחוף לי שיאמצו את עֲרָכַי המשומשים.

לי חשוב בשיח, שבן שיחי יבין מה שאני אומר שכן הבנה תודעה בלתי תלויה היא סוג של תיקוף.
הסכמה לא חשובה, ואימוץ – על גבול הלא רצוי.

וכמעט שכחתי להוסיף –
מי שמייחס לי ‘גורו’איות, לא מדבר חס וחלילה על עצמו;
הוא, המייחס לי גורו-איות, עצמאי וחופשי כנאד במרחבי טונדרה סחופת רוח,
קושר אותי, בכלל, להיותי ‘גורו’ לאחרים.

הבדל בין ‘גורו’ ל’מנטור’

ואז, הקשו המקשים, גורו – לא, ומה ההבדל בין גורו ל…

ישנה הבחנה בין סוגי ‘מאמנים‘ של איגוד המאמנים האמריקאים.

מניח ש’גורו’ זו הגרסה הנלעגת לחיוביות המיוצגת בהדרכה אישית ‘מנטור’ית, היכן שהבקרה והחופש משמשים את מי שצורך גורו או מנטור.


* היכן בכל זאת הקשר? אולי ביטויי הנחרצים, ביטויי תפישה שנשמעת כסדורה.

** מנחם? אני?? בדרך כלל לגורו הולכים לא מסקרנות אקדמית, אלא מתוך סוג של מצוקה אישית.
הגעה לגורו היא סוג של נחמה, במובן שסומכים עליו שהוא מקור ידע, אנרגיה, נחמה לטיפול אלטרנטיבי במציאות קשה מנשוא.

Share

5 תגובות בנושא “גורו? לא. קנגורו*”

הערות? אשמח לתגובתך

Share