מינורי בקוץ ובמסמר

מוטוריקה מנטלית

קבעתי – איזה קבעתי, נעניתי להזמנתו – עם ר'ישל'ה בנמל יפו, לקפה של שבת בבוקר.

האיש נאה, בעיניי כאל יווני,
גמיש לשינויים, גירויים, תגובתי כפסל שיש רומי,
עם יכולת דחיית סיפוקים כשל עולל גראמפי, ובה בעת עם יכולת כלכלית לסיפוקם א-לה אוליגרך רוסי פוסט סובייטי.
מוצץ לתינוק כאופנוע לר'ישל'ה – כשיהיה צעיר יהיה וולנטינו רוסי.

לשם האיזון, ר' מצידו רואה בי זקן נרגן ומתוסכל שאינו עובד, לכן כותב את עצמו לדעת, וכן "אני לא מייחס לך יכולות גורו. אני חושב שאתה רוצה להיות גורו" אם להביא דברים בשם אומרם.

כך, הוא משקיף על העולם מבעד הווינדשילד, וכשהוא מתעמק, הוא מעיף מבט גם במראה.

מסכם איתו שיודיע כשיגיע למקום הפֶּגֶש, וישלח משם מיקום.

לא מקבל ממנו אות חיים. מקים קשר, שומע בטון כבוש ש'עבר תאונה', וש'יתכן שנבטל'.

מהמינוריזציה האשכנזית לא הבנתי את העניין לאשורו; לשאלותיי, פירט שמישהי לשמאלו לא האטה, נכנסה בווספתו, עליה משייט ככוסית ענוגה לגימנסיה, הוא בסדר, לא יודע על הפגיעה בקטנוע, ובירר אילו מסמכים עליו לבקש מהפוגעת. בהמשך, למדתי שפוּנָה באמבולנס.

במהלך היום התקשרתי כמה וכמה פעמים, לוודא שהרופאים יזרו שברי זכוכית, יזריקו עם מחט חלודה ומלובנת, יחטאו בנוזלים טמפרטורת רתיחה, ימרחו גריז, ויחבשו בגאזה מטונייפת.

לקראת ערב ר' משוחרר – אין דימומים, לא שבירות, חבלות יביישות ומכאובים. יסתפק במשככי כאבים. האיש שבא ממשפחה בה "מטאטאים מתחת לשטיח" לא רוצה להדאיג את אהוביו – לא מעדכן אותם באקסידנט.

יומיים לאחר מכן, ר' סיפר לי, שעדכן את ידידי הנערץ, איתו שיחק הנדס-אפ באקדחים שלופים במשרדי הרכש של אחת מהתעשיות הבטחוניות בניו יורק באמצע שנות ה-80, שם הם לא תפקדו כשומרים ואני עוד פחות השגחתי על הרננדז המנקה.
ר' וי"ה – להלן ידידי הנערץ – גם חולקים את חוסר יכולתם לדחות את סיפוקיהם באופן די דומה, גם אם הסיפוקים קרובים ולא בדיוק זהים.

אחד ממושאי הסיפוקים המשותפים להם, הוא האופנוע. שניהם מהזן האקזוטי – האחד נוטה לאיטליה דוקאטי והשני לגרמניה ב.מ.וו. לשניהם, אפעס – נא לקחת דיאגנוזה זו עם שמן וגריז, שכן אינני בהכשרתי ובכישוריי מכונאי – חסרים כמה ברגים נורמטיביים בראש, אחרים רופייפים, אומים מקרקשים. אולי עניין של כיוונון מכני, תיתכן בעיה בפס הייצור, המנועים כנראה שדי בסדר.

בהבחנה – בעוד ר' עשה את צעדיו, כלומר רכיבותיו המוטוריות, הראשונות על יפנים מרובי בוכנות במקביל אלי בשמונימים, עם כישורי רכיבה מולדים טובים, ואלה שבעמל וביוקר נרכשים, לבטח ובהרבה משלי, י"ה הצטרף למוטוריקה דו-גלגלית 30 שנה אחרי, ולא פגשתי מי שדחס ניסיון עשיר כשלו על אופנוע-ים בחמש שנים. למה אופנוע-ים? מפני שאופנוע עבורו הוא כמוצר צריכה מותרתי, לא ככלי תחבורה פרקטו-מוטו-אינסטרומנטלי. אני משוכנע שיש כאלה, רק שפרובינציאל שכמותי טרם פגש מי שמשייט באופנוע–ים או ביכטתו למקום עבודתו.
לאחרונה, רכשו השניים כלי שייעודו אימון על מסלול – אין רישיון כביש.

תפקידי היה להגיע ב- 5 אחר הצהריים, המנקה עם השם הלטיני – חוליו לצורך העניין, מגיע מעט אחרי, ועלי היה ללוותו בפעולתו.

בפרקטיקה, לא אכחיד, גם לא אכחיש ואף לא אשקר – אכן הייתי מגיע ב- 5. ואז, הופָּלָה, בתנועה מתואמת היטב, שנרכשה בעמל, אימון ויימון רציף בן שנה וחצי, הייתי משתחל למיטה בחדר השומרים – 'מניחה את הראש' – כמו שאמי הייתה אומרת, מתכרבל בשמיכה המזוהמת והמצחינה לתנומה מתוקה.
לעתים, ר' היה נועל את מיגל במתקן – בכל זאת, מתקן בטחוני אין גבול להפקרות, בעודינו יורדים לבילי'ס לצפות בpole מתערטל חובייק רקדניות לקצב מוזיקה, כשאנחנו בחברת מי שגורלם שפר עליהם פחות, מערים לקרבנו משקאות – דיאט קוק איזי און דה אייס, בכל זאת, אמריקה יו קנואו, שנינו בתפקיד.
הקפדנו לשוב לפני 10, טרם צאת קרליטו, כשאני מצטנף במלונתי.

להגנתי, אודה, שאינני זוכר – אני גם כבר לא משתין, מטפטייף – את שמו של חוזה המנקה, שכן, מעולם לא ראיתי את סזאר, וממילא לא שוחחתי עם מנואל.

ולעניין לשמו התכנסנו – ר'ישל'ה שלנו משתף את ידידי הנערץ, שדיקמן בקושיותיו, הִקְשָה – "תגיד ר', מה חלקך באינסידנט?" ומדווח, שכשהם סיימו לצחוק ידידי הנערץ, שאני מחזיק ממנו 'סוג של גאון', בעוד אחרים מסכימים ל'סוג של', ופחות ל'גאון', ציין ש"דיקמן מוציא קוץ כדי לתחוב אחר תחתיו."


ואני, אם יורשה לי להוסיף, אתקן: בהיכרותי איתו –

  1. לַֿאשכנזי אין יכולת להוציא קוצים,
  2. כשמאתר קוץ הוא מורייח חומצה,
  3. ואז, נועייץ בקוץ מסמר חלוד ומלובן.
  4. ו-מי שמייחס לו יכולות גורו – חושב שהוא חלק מהפיטס סטאף, שמגוייס לשמור על נידפים רגשית מפני חוסר יכולתם לרסן את מצב רוחם הסורר,
    1. גם ישלם ביוקר,
    2. גם יטולטל רגשית,
    3. וגם עושה זאת על אחריותו הבלעדית,
  5. שכן, מהיכרות ובאחריות – לדיקמן אין ת'יכולת,
  6. אם הייתה לו, היה מעניק אותה כמתת אנוש לאנושות,
  7. ור'ישל'ה עֶדו (של דיקמן), שלא פיטס, לא קסדה ולא מגפיים,
    הוא – דיקמן, רוכב על אופנוע כקטנוענית בדרכה לפילאטיס,
    כשרצונו לטרטייר כגורו לאחר, כשאיפתו לגרגייר טחורים.
Share

השאר תגובה