משך הקריאה: 5 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
מוטוריקה מנטלית
קבעתי – איזה קבעתי, נעניתי להזמנה – עם ר’ישל’ה בנמל יפו, לקפה של שבת בבוקר.
האיש נאה, בעיניי, כאל יווני,
גמיש לשינויים, גירויים, תגובתי כפסל שיש איטלקי,
עם יכולת דחיית סיפוקים כשל קיסר רומאי,
ובה בעת עם יכולת כלכלית לסיפוקם א-לה אוליגרך רוסי פוסט סובייטי.
מוצץ לתינוק –כאופנוע לר’ישל’ה – כשיהיה צעיר יהיה וולנטינו רוסי.
לשם האיזון, ר’ מצידו, רואה בי זקן נרגן, מתוסכל שאינו עובד ולכן, מציק, כותב את עצמו לדעת, וכֵן “אני חושב שאתה רוצה להיות גורו, ולא, אני לא מייחס לך יכולות של גורו.” אם להביא דברים בשם אומרם.
כך, הוא משקיף על העולם מבעד הווינדשילד, וכשהוא מתעמק, הוא מעיף מבט גם במראה.
מתייחס לעצמו כטוש הלא הכי זוהר בקלמר; אני מייחס לו יותר תבונה ממה שהוא מייחס לעצמו, על מצע שטחיות של עמוד, חצי דף A4, שֶפִּיל קיווצֶ’ץ בקפיצותיו.
מסכם עם ר’ שיודיע כשיגיע למקום הפֶּגֶש, וישלח משם מיקום.
לא מקבל ממנו אות חיים. מקים קשר, שומע בטון כבוש ש’דיקמנוס, עברתי תאונה’, וש’יתכן שנבטל’.
מהמינוריזציה האשכנזית לא הבנתי את העניין לאשורו; לשאלותיי, פירט שמישהי לשמאלו לא האטה, נכנסה בווספתו עליה משייט ככוסית ענוגה לגימנסיה.
הוא בסדר, אינו יודע על פגיעה בקטנוע, בירר אילו מסמכים עליו לבקש מהפוגעת.
בהמשך, למדתי שפוּנָה באמבולנס.
במהלך היום התקשרתי מספר פעמים, לוודא שהרופאים יזרו שברי זכוכית, יזריקו במחט חלודה ומלובנת, יחטאו בנוזלים בטמפרטורת רתיחה, ימרחו גריז, ויחבשו בגאזה מטונייפת ובאגדים מזוהמים.
לקראת ערב, ר’ השתחרר – אין דימומים, לא שבירות – חבלות יבשות ומכאובים. יסתפק במשככי כאב. האיש שבא ממשפחה בה “מטאטאים מתחת לשטיח”, כציטוטו, לא רוצה להדאיג את אהוביו – לא עדכן אותם באקסידנט.
יומיים לאחר מכן, ר’ סיפר, שעדכן את ידידי הנערץ בתאונונת.
ידידי הנערץ, שיחק עם ר’ הנדס-אפ באקדחים שלופים במשרדי הרכש של אחת מהתעשיות הבטחוניות בניו יורק באמצע שנות ה-80, שם הם לא תפקדו כשומרים ואני עוד פחות השגחתי על הרננדז המנקה. תפקידי היה להגיע למתקן ב- 5 אחר הצהריים, המנקה עם השם הלטיני – חוליו לצורך העניין, היה מגיע מעט אחרי, היה עלי ללוותו בפעולתו, מטעמי ביטחון שדה.
בפרקטיקה, לא אכחיד, גם לא אכחיש ואף לא אשקר – אכן הייתי מגיע ב- 5. ואז, הופָּלָה, בתנועה מתואמת היטב, שנרכשה בעמל, אימון וְיִימון רציף בן כשנה וחצי, הייתי ‘מניחה את הראש’, כמו שאמי הייתה אומרת, משתחל למיטה מצחינה בחדר השומרים – מתכרבל בשמיכה מזוהמת לתנומת ינום ויישן שומר ישראל.
לעתים, ר’ היה נועל את מיגל במתקן – בכל זאת, מתקן בטחוני, אין גבול להפקרות – בעודינו, הוא ואני, יורדים לבילי’ס לצפות בpole מתערטל חובייק רקדניות לקצב מוזיקה, כשאנחנו בחברת מי שגורלם שפר עליהם פחות, מערים לקרבנו משקאות – דיאט קוק איזי און דה אייס, בכל זאת, יו קנואו, שנינו בתפקיד.
הקפדנו לשוב לפני 10, טרם צאת קרליטו, כשאני מצטנף במלונתי.
להגנתי, אודה, שאינני זוכר – אני גם כבר לא משתין – מטפטייף, את שמו של חוזה המנקה, שכן, מעולם לא ראיתי את סזאר, וממילא לא שוחחתי עם מנואל.
ר’ וי”ה – להלן ידידי הנערץ – חולקים את חוסר יכולתם לדחות את סיפוקיהם באופן די דומה, גם אם הסיפוקים קרובים ולא בדיוק או תמיד זהים.
אחד ממושאי הסיפוקים המשותפים להם, הוא האופנוע. שניהם מהזן האקזוטי – האחד נוטה לאיטלקי דוקאטי והשני לגרמני ב.מ.וו. לשניהם, אֶפֶּעס – נא לקחת דיאגנוזה זו עם שמן וגריז, שכן אינני בהכשרתי ולא בכישוריי מכונאי – חסרים בראשים כמה ברגים נורמטיביים, אחרים רופייפים, אומים מקרקשים. אולי עניין של כיוונון מכני, תיתכן גם בעיה בפס הייצור האורגני, המנועים כנראה די בסדר.
בהבחנה – ר’ עשה את צעדיו, כלומר רכיבותיו, המוטוריות הראשונות בשנות ה-80, על יפנים מרובעי צילינדרים, במקביל אלָי. הוא ניחן בכישורי רכיבה מולדים טובים, ואלה שבעמל ניסיון וביוקר נרכשים – במובהק ובהרבה טובים מאלה שלי.
י”ה הצטרף למוטוריקה דו-גלגלית 30 שנה אחרי. לא פגשתי מי שדחס ניסיון עשיר כשלו על אופנוע-ים בחמש שנים. למה אופנוע-ים? מפני שאופנוע עבורו הוא כמוצר צריכה מותרתי, לא ככלי תחבורה פרקטו-מוטו-אינסטרומנטלי. אני משוכנע שיש עוד עמיתים לז’אנר, רק שפרובינציאל שכמותי טרם פגש מי שמשייט באופנוע–ים או ביכטה למקום עבודתו.
לאחרונה, רכשו השניים כלי שייעודו אימון על מסלול – ללא רישון כביש.
ולעניין לשמו התכנסנו – ר’ישל’ה שלנו משתף את ידידי הנערץ, שדיקמן בקושיותיו, הִקְשָה – “תגיד ר’, מה חלקך שלך באינסידנט שהיית מעורב בו?”
ר’ מדווח, שכשיודעי הדבר סיימו לצחוק, ידידי הנערץ, שאני מחזיק ממנו ‘סוג של גאון’, בעוד אחרים מסכימים ל’סוג של’ פחות ל’גאון’, ציין ש”דיקמן מוציא קוץ כדי לתחוב אחר תחתיו.”
ואני, אם יורשה לי להוסיף, אתקן: בהיכרותי אותו, כלומר, אותי –
- כללית, לַֿאשכנזי אין יכולת,
- בטח לא להוציא קוצים,
- כשהוא מאתר קוץ הוא מורייח חומצה,
- ואז, נועייץ בקוץ מסמר חלוד ומלובן.
- ו-מי שמייחס לו יכולות גורו – חושב שהוא חלק מהפיטס סטאף, שמגוייס לשמור על נידפים רגשית מפני חוסר יכולתם לרסן את מצב רוחם הסורר,
- גם ישלם ביוקר,
- גם יטולטל רגשית,
- וגם עושה זאת על אחריותו הבלעדית,
- שכן, מהיכרות ובאחריות – לדיקמן אין ת’יכולת,
- אם הייתה לו, היה מעניק אותה כמתת אנוש לאנושות,
- ור’ישל’ה עֶדו (של דיקמן), שלא פיטס, לא קסדה ולא מגפיים,
הוא – דיקמן, רוכב על אופנוע כקטנוענית בדרכה לפילאטיס,
כשרצונו לטרטייר כגורו לאחר, כשאיפתו לגרגייר טחורים.
