משך קריאה: 21 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
כרוניקת רכש
יום ששי – התגלות
פחות משבוע קודם לרכישת האופנוע, הלכתי לראות דירה. יוסף קארו, ליד שדרות יהודית, שכונת מונטיפיורי. בית אחרון, צמוד להמולת פיח איילון.
בעל הבית טרם הגיע, נכנסתי לחנייה.
רואה Yamaha MT-09 חבוי לעמודים. בוחן אותו בעיון, חיבה, ערגה.
ממכונית חונָה ליד, יורד חלון, נשאלתי עם שמץ מבטא והרבה עוינות סלֶאש חשד, מה אני מחפש.
'מתעניין באופנוע', השבתי. מבחין שבמושב הנהג ישובה בעלת פנים יפהפיות.
יוּסֶף נחלץ מהמכונית במאור פנים. ערבי. מעיד שהוא בעל האופנוע, 6,700 קילומטר, מעולם לא נפל, מלא מלא תוספות – רואה: חופת רוח, מנשא טלפון מְגִנֵי מנוע ומטען = 2,000 ש"ח שבכל מקרה עלי להרכיב, פלוס מַפְלֵט אקרפוביץ', חלום שלא מוכן לשלם על כך – עגילים גדילים ועדיים שחלקם חמודים ויִתְרתם – מיותרים. הוא מוכן ורוצה למכור.
מדברים. הוא מבין שאני מכיר את הדגם ברמת ה847 סמ"ק, הגֶנים ואילנות היוחסין של 113 הסוסים. אומר שהתכוון למכור ב- 62, ובגלל שאני נראה לו – גרסת העיניים היפות – יֵרֶד לתחתית 58 אלף. גרוש לא פחות.
יוסף נחמד נחמד נחמד. נחמד של ערבים. נחמד מדי. אחאנא"ר שכמותי – קשה לי להכיל נחמדות יתר. אמי הייתה מאבדת את זה כשקראו לה 'מותק'. כאקסטנציה שלה עלי אדמות, אני לא אוהב את גרסת ה'אחי', ועוד פחות כשמופנית כלפי.
ואני בכלל במשימה אחרת – לראות דירה. נתתי ליוסף את כרטיס הביקור שלי. "אם אתה באמת רוצה למכור, תתקשר ביום ראשון". "בטח, אח שלי" השיב.
יום שַׁבָּת – שֶׁבֶת
אם לא מביאים בחשבון בחינה, סקירה, קריאה, השוואה, פיצ'פוץ', תיאורטי, תכני, לא מעשי, לא קרה דבר פרקטי שקידם את העלילה.
אני בכלל חלמתי על האופנוע בתצורת רֶטְרו, Yamaha xsr 900. עד שהכרעתי 'רוכש אני', נותרו רק תכולים. עם הפנס הקדמי מעוגל נראה לי כְּסִיר קובֶּה. כָּסוּף נשאף עם כסא אדמדם, או שחור 2017 יגיעו רק באפריל. אני – אולי לא לבושתי אך לבטח אינני גאה בכך – יש לי את כל רשימת התוספות לדָגֵם אותו בהן. חדש זה 75,000 ש"ח פלוס ששת אלפים תוספות. ו-כן, לא שללתי את האפשרות של MT-09 2017, יש לו כמה שינויים משופרים עיצובית, ומצערת אלקטרונית.
סגור על הפלטפורמה – יפני ערום, טריפל, תנוחה נייטרלית, ברגע ההכרעה נחליט – ההטיות, ההזחות, ואני, חומר טוב להתלבטות.
יום ראשון – התנעה
יום א', כדרכם של ימי ראשון, גם אם בדיוק אליהם מתחלייפת לה שנה, מגיע בדיוק אחרי שבת. ושיחה מיוסף – אָין. ולא הייתה זו ההבטחה הראשונה שהופרה.
מחלתי על כבודי, עברתי דרך האופנוע, להשאיר כרטיס ביקור נוסף.
לא דובים ולא אגזוזים.
יום שני – אלטרנטיבה
חיפשתי באינטרנט, עברתי בסוכנות. ולהיפך. MT-09, חדש ומחירון משומש; 67,000, 56,000 בהתאמה.
בסוכנות, גיא – מי שבמחלקת אביזרים תוהה על התעניינותי, ומפנה אותי ל'אבי מהסניף בשוקן', שיש לו "MT במצב מעולה".
ואני מה יש לי בחיים, חוץ מאשר לנסוע לשוקן?
נוסע, בדרך עברתי דרך האופנוע, והשארתי ליוסף פתק נוסף. בסוכנות פגשתי איש מכירות צעיר, זחוח, הבעלים של האופנוע. גם את האופנוע רואה. זהה לאופנוע שראיתי קודם, מצוייד ב-ים תוספות עמוק לא פחות, כולל כנפוני קרבון(!) לגלגלים הקדמיים והאחוריים. ואני, חרבן מסיבות שכמוני, שואל את אבי – לו שתי עיניים כשקדים – שקדיים, אולי כטיפות אופקיות, 'לשם מה?' התוספות. אבי ענה לי את התשובה ההגיונית- 'אתה יודע בעלי אופנועים משוגעים.'
טוב. אני לא.
קיצור – 11,500 ק"מ, רצה 62,000 ש"ח עם כל התוספות.
הוא הוסיף ש'לא ימכור בפחות', ובכלל (זה לא אישי, שכן) הוא 'לא יפגע בשוק' – כך הוא אומר, לא יוריד את מחירי האופנועים.
אחרי טקסט משכנע זה – השתכנעתי. כמעט. כלומר, לא רציתי לחרב את הנאום. האמת – נותרתי ספיצ'less, אז נתתי לו כרטיס ביקור והוספתי – 'חזור אלי עם מחיר סופי', והתפוגגתי לעבר האופק, כלומר לרחוב גירבוץ קלויות.
לא יערות ולא זבובים.
יום שלישי – חתירה, מגע ודווארה
קבל טלפון מתומר, מזדהה כבעל האופנוע, הראשון, שותף של יוסף. קבענו להיפגש ליד האופנוע בחמש, בעודי מקבל אחים נוספים למשפחתי המתרחייבת.
סגרתי עם ר'ישל'ה שיגיע למקום, כגייס חמישי של מוכרי האופנוע כנגדי; למען הסר ספק. כלומר, אולי לא נגדי, ועם זאת בכל מקרה לטובת רכישת האופנוע, עכשיו ומיד, שזו עמדתו המוצהרת הבלתי ניתנת לפרשנות מורכבת. אין דבר כזה דחיית סיפוקים. הוא רוצה שותף לרכיבה.
אבי, איש המכירות מהסוכנות חזר אלי: 57. כלומר, מחיר המחירון. עם כל התוספות.
הודיתי לו, והודעתי שאחזור אליו.
בחמש הגענו למקום. האופנוע נמצא, חגים סביב הכלי, ר' ממליץ לרכוש. עכשיו. ושהצבע הכחול הנוראי ממש מוצא חן בעיניו. ו'האופנוע יפהפה', משקר אותי בלא עכבות ובנחישות מוחייצת.
כשהאשמתי את ר' שהוא 'שקרן נקלה חסר תקנה', ושבחיים לא היה קונה דבר כזה, הוא מלקט את שאריות יושרתו בפינצטה ומודה שאכן בחיים לא היה רוכש אופנוע כזה – הוא רוכב ביומיום על Vespa 125, ובשאר הזמן – 25,000 ק"מ בשנה, על 2016 Ducati Hypermotard [שאגב, מעוצב לאין שיעור, מכיל כמה רכיבים מהיוקרתיים יותר בתעשייה, חולקים קונספטים מוטוריים משותפים עד רמת דמיון רב עם האופנוע שבגינו התכנסנו, כולל תנוחת רכיבה, רק שזה שאני חגתי מעליו רעיון רכישתו עולה חצי.]
ו-כן, בעלי הכלי אינם.
לאחר מיצוי התמרת מועד המפגש הנקוב מעתיד מבטיח
דרך הווה פרקטי,
ואז לעבר מביש, ביררתי טלפונית האם שלום להם ולפגישתנו, ו-כן תומר ויוסף אכן בדרכם, כך דווחו. הדיוק, החיתוך, הם לא, היעדרם הם כן חלק אינטגרלי מהעיסקה.
הם – תומר ויוסף, הצטרפו. תומר מהז'אנר. של יוסף. הושיט לי את המפתח לאופנוע, שלח אותי לסיבוב. לא התעכב על דבר, לא התניות, לא התליות, כולל לא ערבון, סמך עלי כמו שאני הייתי סומך על שומאכר – טרום תאונת הסקי – שיקח את האוטו סוזוקי שלנו לסיבוב אראונד דה בלוק.
הפקדתי בידיהם את ר'ישל'ה השתול, התנעתי ויצאתי.
הצליל – טריפל על אקרפוביץ', ללא משתיק? דבש באזניים! אין דברים כאלה.
בפניית הרכיבה הראשונה חשתי את ההטייה הלא נכונה של האופנוע. ברכיבתי האופיינית, מודע לכך שיכולת הרכיבה שלי נמוכה, בטח יחסית לוותק. אין לי רגישות של רוכבים טובים.
ועם רגישותי הנמוכה אבחנתי שההיגוי נוראי, על סף סכנה.
התנוחה, הפרמטר החשוב לי ביותר ב- 23 הכלים שהייתי בעליהם עד היום – נוחה לי כקטנוע, טובה ולא מושלמת; מעט יותר אגרסיבי, כידון קצת נמוך ורחוק יותר היה עוד יותר טוב. הפרמטר השני בחשיבותו – המשיכה, חשתי בכוח, בעוצמת המנוע, נפלא. חזק יותר ממה שאני צריך ועדיין לא מאיים.
מדרך השלום עליתי על איילון. ביציאה הראשונה – לה גרדיה, ירדתי למלא אוויר. יודייע, זוכר את הלחץ הרצוי מקריאת מקדמית על הכלי 😎 .
האופנוע מתנהג לגמרי אחרת.
באו אליו – אל האופנוע כן? – בטענות, שהמתלים שלו גרועים. כלומר האחורי. הקדמי – נוראי. מומלץ לשדרג אותו.
אני, שרכבתי על האופנוע בשתי נסיעות מבחן, שמתי לב ל'נוראות', הקדמי. כלומר בבלימות הוא שוקע, הנחתי שבהטיות משמעותיות יתעוות. זה מסוג התקלות שאני במחוזותיי יכול להכיל – אז שוקייע, לא נורא, ביכולותיי המוגבלות לא יודע להשכיב אותו, לא יודע לומר שזה סוג של צרה רכיבתית פרקטית.
ברכיבה על האופנוע הרגשתי שהמתלה הקדמי באופנוע הזה טוב יותר – פחות שוקע.
בבירור מאוחר יותר מתברר שטופל לא רק בכוונונים אלא גם בפועל בהחלפת ציוד.
אני מת על הרכיבה הזו. נהנה פיזית. מביך אותי, מול עצמי, לייחס כזה אושר לפרודוקט – לאופנוע. רציתי אותו.
חזרתי ליוסף קארו 25. ר' העיד שהם חמודים מאד. שיתף אותם בעיסוקי באוויראות, מה שכמובן-
- גורם לי אי-נחת מתונה, זה מידע שאינני שש להחצין, לבטח במקרה זה, שרוצה לשמור על ארשת ותדמית החנון חסר הישע,
- חייב את המראתם:
והם סחים לי שהבעלים הראשון, הוא בכלל רועי צמח, מכונאי מוכשר ממוסך בולי בייק בפרדס חנה-כרכור, הוא רכש קווסאקי ZX1000, וזה בכלל חרא אופנוע, שכן המנוע הלך אחרי 1,800 קילומטר. מטרו, כדי לפצות אותו, מסרה לו את ה- MT-09 שלנו לעומתו, תומר שלנו, היה בעליו של BMW S1000RR. אז תומר החליט לרדת מהב.מ.וו, והם החליפו ביניהם את האופנועים. הוא החליט לרדת מהאופנוע, שכן לו וליוסף יש חברת הסעות, ואין לו זמן לרכוב. והוא עוד יחזור. וליוסף אין רישיון. והאופנוע רשום על מישהו שלישי. שבכלל לא רוכב עליו – הוא יש לו צ'ינג'ר כספים, עשו העברת בעלות רק לפני שבוע. יש להם הסכם כבוד, שמי שנתפס רוכב עליו על ידי המשטרה ייקח אחריות. טוב.
כן, לא נשמע טוב, לאוזני הסומות.
תומר הראה לי תמונות מתקופתו כאוביז. מפחיד. דיבר על כך בפתיחות מרשימה, אותי, וכדי לנחם הראה לי סרטוני פייסבוק בהם הוא מרים גלגל בוויליס אכזריים.
רוצים 58. 'גרוש לא פחות'.
הפ פגשו את מניעתי מקבלת הכרעה באדרנלין.
נפרדתי מהם בכך שאודיע להם למחרת מה החלטתי, בכל מקרה זה יהיה לאחר בדיקת בעלות ושאין עליו שיעבוד, אחר כך בדיקה מכנית – 'הכל טוב אח שלי' – אומר לשרהל'ה, 'ר'ישל'ה בואי, נלך'.
'ומה אתי?' ר' התלונן על שאני לא סגרתי רכש על המקום.
יום רביעי – החלטה, pre-sale
יש לקבל הכרעה –
- אני לא באמת צריך אופנוע.
- אני רוצה.
- לא לאופנוע הזה התכוונתי.
- ל- xsr 900 ייחלתי.
- האחרים יגיעו באפריל. עוד שלושה חודשים. בערך. ייתכן יותר מאוחר.
- חדש יעלה 20,000 ש"ח יותר בקנייה, ועוד 10,000 ש"ח באובדן ערך במכירה לעומת משומש.
החלטתי לרכוש.
כעת, יש להחליט איזה מבין שניהם:
אותו אופנוע, מְזֻווָדִים עם שלל אבזרים גדילים ועגילים.
| תומר ויוסף | אבי |
|
|
הייתי הולייך בשיטת שלומי שבת, 'עם הלב'. אבל אני, אין לי לב, או שהלב, אצלי, זה כולה משאבה. אז הולך על המרכיב המובחן הניתן לכימות בהינתן שהכל דומה – למי מעט יותר קילומטר.
האופנוע של יוסף.
התקשרתי לאיש מכירות אחר בסוכנות אופנועים, ממוצא רוסי, נבון, מוטה – מאחל לו שזמנית – לאהבת אופנועים יותר מאשר למכירתם. שאלתי למי לפנות לבדיקה. הפנה.
אלה אמרו לי ש'היום לא יכולים לבדוק' – גשום, מחר יוכלו, וככה, לא כל כך אהבתי את השיח.
אז פניתי לסטפן. זה – אם לא ייעלב לי, לא נראה לי עליב, אלא ייקח כאות הערכה, הוא ד"ר מנגלה של האופנועים. משום מה חשבתי שהוא בראשון לציון, לא – הוא מקבל פאציינטים במעבדתו אשר במוסך אישימוטו, שמיתבייר בהמשך, שבעבר היה מבעליו.
בדיבור איתו הבנתי שאני מְתָקשר עם אחאנא"ר. לא, ממש לא נהיה חביירים, בעל מקצוע – כזה אני מחפייש. 700 ש"ח בדיקה מלאה. חוסך – אותי מעניינת השלדה, ושיעשה עליו סיבוב. הוא מזהיר אותי להיות ב- 10:00.
קובע עם תומר שאקח לבדיקה למחר. 'אין בעיה אח שלי' נענה.
מודיע לאבי – 'תודה, החלטתי ללכת על השני במחיר דומה', עם אותן תוספות.
בערב, מוודא אשכנזית עם תומר, טלפון ליוסף – 'יוסף, אני מחר ב- 9 אצלך, בדיקת משכונות בדואר, ובדיקת אופנוע לסטפן', 'בטח אחי' שומע את האמור להרגיע.
יום חמישי – D-Day
הגעה
בבוקר התכוונתי לקחת אוטובוס ולהתחיל את הליך הרכש. 8:30 התקשרתי ליוסף. 'יוסף, עוד חצי שעה אצלך'. 'אין בעיה אח שלי.'
באבן גבירול, האוטובוס לא הגיע. התעצבנתי. כבר 9. אני מאחר. שולחתי טקסט ליוסף שמאחר. אימת סטפן שורה עלי, תפסתי מונית, הגעתי ב- 9:20, תוך צלצול מהדרך ליוסף, שיירד.
אכזבה
וכך, חצי שעה, אני מצלצל, לא תומר ולא יוסף. המכשיר החזיר לי 'המנוי לא יכול להשיב'. משניהם. ואני ככה בהתרגזות גם צוחק, לעצמי, הרי כל האינדיקטורים המקדמים ריצדו על המסך, והכתובות היו מרוחות הקיר.
אין אופנוע. שקלתי איזה סמסים לשלוח. הסתפקתי בלציין את עומק האכזבה ולא להיכנס לניתוחי אופי רדודים, נטולי דרישה. קיצור, לא לטפל בתסכול. לא רלוונטי.
ריבאונד
צחקתי, בזמן אמת – הבנתי שזה קטע. במיוחד כשהסממנים היו מרוחי מסך, מרצדי קיר.
מבחינתי,תרגיל בקבלת החלטות: חזרתי לנקודת האפס, הערכה מחדש. Reset כפוי, re-assesment, האם באמת רוצה לרכוש אופנוע?
כן.
כבר 9:50. עליתי חזרה על שדרות יהודית בואכה דרך בגין. התקשרתי לסטפן. לא עונה. שלחתי סמס לאבי, שאלתי אם אפשר להפשיר את העסקה מהקפאה. לתגובתו החיובית, הודעתי לו שעוד 20 דקות אצלו.
הלכתי לקו אוטובוס לתחילת רחוב שוקן, עליתי, תפסתי את סטפן, תיניתי באזנו את מצבי והתנצלותי, אמר לו שאהיה איתו בקשר על אפשרות של רכישת אופנוע חלופי, ושאולי אצליח להִתחב לחריץ הזמן שהקצה לי, מקדמית.
תפנית בעלילה
קיבלתי את השיחה הממתינה – יוסף.
קיבלתי לאוזן את ה'אח שלי' הבלתי נמנע, את ה'נשבע לך' המתבקש, את 'הנרדמתי' המובן, ה'טלפון נכבה' המשלים וכאלה, מהארסנל.
התוודיתי ש'אני לא יודע לסגור ככה עניינים', ו'באסה' ונגעתי לו ברגישות – 'אין לך כבוד. עזוב לי. לעצמך' וש'לי אין בו עניין'.
חמש דקות עברו, תיכף ארד בסוכנות האופנועים, קבלתי טלפון. יוסף: "זה שלא התעוררתי, יעלה לי 1,000 ש"ח."
ואני כשיילוק, נאמן להשמצות הלא בלתי נכונות שכדי לפגוע ביהודי יש לפגוע בכיסו, פגע לי בכיס, או מצ'פרים לי אותו. בנידפותי שכחתי, שוב, את עקרונותיי ואמרתי לו – 'בוא להרצל 115 לבדיקה.'
בצעדתי מהאוטובוס בואכה לסוכנות חככתי ביני לבין עצמי האם אני מסתכל על המצב מחוץ להברזה. שאלתי את עצמי האם אני עשיתי את הדבר הנכון, והאם אני מצליח להסתכל על הסיטואציה בלא להיות מחוייב למצב שנכפה עלי, אלא, האם אני מתעלה לבחון את ההתרחשות כאחאנא"ר, כמשולחן השרטוט לא מחוייב למצב מקדמי ולסנטימנט הנלווה.
נכנסתי לסוכנות, השארתי לאבי תעודת זהות, התגברתי על רתיעתו לתת לי את האופנוע לרכיבה ללא ביטוח – עלי, אמרתי לו, פחות מקילומטר לבדיקה. נעתר. רכבתי. אותה תחושה של אופנוע שכאילו אני רוכב עליו שנים, עם שקיעה נסבלת של מזלג קדמי.
החניתי את האופנוע בפתח מוסך הבדיקה. נכנסתי לראות את סטפן. מהתבנית הזו עושים רופאים, רוקחים, רואי חשבון, עורכי דין. רק זה – התפלק להוריו המסכנים – נותב, ניווט עצמו לאופנועים.
הסברתי לו את הסיטואציה, שרוצה לחכות עד שיגיע יוסף עם האופנוע התאום. ומדברים ומקשקשים – אין לי ת'ביטחון שדווקא הפעם, לתחנה האחרונה של ההתרחשות יגיע – ואז, אז שמעתי את פכפוך הדבש באוזן, את הגרגור המוטורי של האקרפוביץ'.
סטפן הסתובב, בוחן את שניהם. שניהם עומדים בסף הבדיקה המקדמית.
החלטתי שסטפן יבדוק את זה של יוסף. 6,700 קילומטר, לא 12,700 של אבי.
לקחתי.
חזרתי לאבי עם האופנוע.
יש לו טיפות עיניים. כלומר עיניים בצורת טיפות. לא נעים לי ממנו.
הילד היה עצוב עצופ עצוף. לא ידעתי איך לנחיים אותו. עיניו דמו לדמעות, ובעיני קבלו תצורת טיפות.
סוף דבר
מבחין בין כמה סוגי הנאות.
הנאה גדולה היא הנאה מקדמת ערך.
אחת מההנאות ה'נמוכות' היא הנאה שנגרמת מהפסקת סבל של מניעת ערך או טובין כלשהו; שבירת רעב, נניח, עישון סיגריה למעשן כבד; זו לא ההנאה, באכילה או בצריכה, אלא, הפסקת אי נוחות, מעבר ממצב לא נוח למצב נוח, הפסקת אי-נוחות.
מבחינה זו, הנאתי מהיותי, שוב, בעליו של אופנוע היא קודם כל נמוכה, בהיבט זה – חזרתי למצב נשאף. שהייתי בו. שרוצה להיות בו.
ונעזוב ת'שטויות – איזה כייף! האופנוע הלא מושלם הזה, שנותן לי כל כך הרבה שמחה.
העדפותיי המוטוריות
לא רציתי את ה- MT-09. כלומר התפשרות.
מבחינת ההטיה, בגדול, אני מוטה ליפנים, כביש, ספורטיביים, נייקד – עירומים מחיפויים. [אחרי הארגז, שזה אקס-טריטוריה לאופנוע] לפי סדר חשיבות יורד,
- תנוחת ישיבה,
- העוצמה המְדוּלְבֶרֶת מהכלי לכביש,
- הגודל הפיזי,
- העיצוב.
מעדיף לרכוש חדש. כך מבטיח שמקבל את מה שרוצה – בתול מנפילות.
הליך החיפוש הוא כזה, שבכל האופנועים האחרונים שלי, החיפוש אחר האופנוע הקדים את היות הדגם, [- Kawasaki z800, Yamaha xsr 900, Kawasaki Versys 650, BMW F700 GS] לבטח את הגעתו לשווקי ישראל.
העדפתי משתנית בהתאם לטעמים טרום החיפוש. אז מחפש את המשהו המסוים עליו החלטתי מראש.
ב- 2013 שמעתי שיוצא ה Kawasaki z800. המתנתי ורכשתי.
ב- 2012 ההתחכמות של BMW F650GS, קבלה הקלה עם:
- קראו לאופנוע F700GS,
- הוסיפו לו דיסק קדמי,
- ושיפרו לו את הספק המנוע.
שלושה דברים שהפריעו לי, ואלמלי הסוכנות לא הייתה מרגיזה אותי, הייתי רוכש אותו, במקום הקאווסאקי.
ב- 2007, חיכיתי חצי שנה ל- Kawaski Versys 650, קונספט שהיה תפור להעדפותיי באותה עת כביטן לליכוד, כיש עתיד לליכודניקים או טומטומים שלא נאה להם, כנתניהו שדמוקרטיה מבוקרת, במתכונתה המערב אירופאית לא חשובה להם.
