תביעת עלבון קונסרבטיבים

בהתממשקויותי הוורבליות עם ימניים אני נחשף למאפיינים מובהקים שקיומם לא מצריך מבחני תקפות סטטיסטית, המשוייכים לתפישה קונסרבטיבית. בין היתר:
‘מה זה הדגל השחור?’ כשמשמעותו ידועה, ודחוף להם לפצוח בשיח.
‘מה רע לך?’, ‘מי הביא את החיסונים?’ קביעות ללא סימן שאלה, שחושפות עומק דיאלקטי שתואם רוחב רטורי אופייני.
‘אין שמאל ואין ימין’. כעת אמוני לאומן כמנסור עבאס גם אומר את זה. נחשפת לבעל תפישה פרוגרסיבית שאומר ‘אין שמאל וימין’?
ומה שאתה נקטת כאן – ‘לא משנה מה דעתי הפוליטית‘.

חותרי בקרה רציונלית, חופש הפרט והכלכלה, שוויון פורמלי ושלום לא נוקטים בתכנים רטוריים מעין אלה. בְּדוֹק.

אני מבחין בין מעשה למחשבה מקדמית. הצבעה למפלגה כזו אחרת היא גורם רומז להטיית סט ערכים זה או אחר.

ועם זאת – ‘מעשה הוא ביטוי מציאותי, משני, נקלה, של תפישה מקדמית.’

לפיד, ליברמן, אורלי לוי אבקסיס, אינם ‘שמאל’, כמו שרוגל אלפר אם יצביע תקווה חדשה אינו ימין, ולא חשוב מה יצביעו.

מקור השלילה שאני רוחש לבעלי תפישת עולם קונסרבטיבית במגוון סיבות ובריבוי ממדים, שניתנים לתמצות ממוזער ב –

ברצותם לממש סנטימנטים מוטמעים בלתי מבוקרים, קונסרבטיבים מיישמים מבנה חברתי היררכי סותר חתירה לבקרה רציונלית, אינדיבידואליות, חופש הפרט והכלכלה, שוויון פורמלי ושלום.

בהתנהלותם זו הם מאיימים עלי פיזית ועל חרותי, באופן שונה ותלוי מידת האנרגיה שהם מקצים לקידום אמונותיהם או הגנה על הסנטימנט, ומידת קרבתם לליבת האידאולוגיה המנחה אותם.

וביתר קונקרטיות: אינני מוצא נקודת הבנה – עזוב נקודות זכות – למי שתומך בראש ממשלה שלושה כתבי אישום, מנתץ דמוקרטיה, מתעמת עם רשויות חוק.

בחן את תומכי נתניהו וטראמפ, אבחן את הערכים המשותפים של שני המנהיגים, ועוד יותר של תומכיהם – אין לי הערכה למניפולציה ולא הבנה לכמיהת ההמון לערכים אלה.

גם אם אני מייחס להם הבלות מוחלטת.
נכון, אין לי עניין להאזין לטפֶּשֶת מצדיקה רציונלית סנטימנט אמוני, לאומני, מעריץ שליט, בשל האיוולת שהם מכילים.
מי שרוצה, ברגשי נחיתותו, לראות בחוסר העניין שלי להקשיב למלל מסוג זה ‘השתקה’ – עניינו. עושה זאת על אחריותו. וטועה.

אני מסרב ‘להתדיין’ עם מפיצי מסרים אמוניים, לאומניים, משמרי התכנסות הזדהותית, גם כדי לא לתת לו לגיטימיות של ‘אנחנו מתדיינים’.
אנחנו – אני וחסר תודעה דמוקרטית – לא מתדיינים.

ועדיין אינני שולל את זכותו של איש לומר כל אשר ירצה.
כולל לא רוצה למנוע קללות – להפחית לעצמי ערך וולונטרית, להלן עלבון, לא יצלח בכל מקרה – והסתות לרצח של ראש ממשלה – לטעמי, גם הסתה זו זכות דבור, ומוגבלת רק לקריאה שקרית של ‘שריפה בתיאטרון‘. שילהגו.

אני נחשף לדיאלקטיקה קונסרבטיבית מובחנת שבנויה על לוגיקה שנסמכת על הנחות פרדיגמטיות שרירותיות שמנהיגים פופוליסטים מסתלבטים על שומעיהם, ומייחסים להם רציונליות – עושים בתודעות חסרות ישע מעשי פדופיליה אינטלקטואלית לטובת סיפוק צרכיהם – שעולם המדע לא מקבל, כולל כדמויות ‘אקדמיות’ כד”ר חזוני, גודמן או טאוב.

על דיאלקטיקה נמוכה של whataboutism ועל גזירות שוות בין סדרי גודל שונים לרתימת הוכחה לפרדיגמה מקדמית אדלג כאן.

הבוז הוא ברוב המקרים. לעתים זהו חשש מפני חוסר הבנה של בעלי תפישות קונסרבטיביות של המושג ‘דמוקרטיה’, ביחסם למונח משמעויות מאג’וריות בהציבם מנהיג סמכותני, ביחסם חשיבות מופחתת לחופש הפרט, אלא אם הם אישית נפגעים ממדיניות זו.
בעלי סנטימנט זה מאפשרים לדמויות שהיו פרטיות ושוליות להבחר דמוקרטית כ-

• • ראש ממשלה שלושה כתבי אישום מנתץ שלטון חוק, חובר לגזענים דתיים לאומנים יהודים וערבים,
  • טראמפ
  • אורבאן
  • ארדואן
  • בולסונרו
  • דוטרטה
  • מורבייצקי
  • ההוא שאתם מתקוממים כשמוזכר בסמיכות לתפישותיכם.

וזה שהזכרתי רק את מי שנבחר בדמוקרטיה על ידי בעלי תודעה דמוקרטית נמוכה, שוחרי מנהיגים סמכותנים.

לא זו אף זו – תאמר שישנם אקדמאיים, פרופסורים במוסדות אקדמיים ידועי שם, בעלי תודעה קונסרבטיבית, איך ניתן לבוז לאינטלקט שהם מדגמנים:

1. בעלי התודעה הקונסרבטיבית במוסדות אלה הם מיעוט יחסי.
   בין יתר הסיבות אני משער שבפועל, עניינית, יש פחות סמכויות מקצועיות אקדמיות בין בעלי תודעה קונסרבטיבית – חתירה לערעור ובקרה רציונלית, שמקושרת למחשבה מדעית; הפלא ופלא, יש יותר חותרי חופש הפרט והכלכלה, שוויון פורמלי ושלום.
2. אני קורא לבעלי התמחות צרה בתחום מדעי אקדמי ‘אינטלקט דיסציפלינרי‘, שמיומנותו הטכנית, הצרה, ננטשת כשהוא נותן דרור לסנטימנט הקונסרבטיבי.

נראה שאני מעורר בך התייחסות שלילית של ‘נפיחות עצמית’.

מכיוון ש’נפיחות עצמית’ הוא ביטוי סובייקטיבי אסוציאטיבי שלך, לא אתייחס אליו, ואומר בחתירה ליושר אינטלקטואלי: נראה שהרווחתי את החיווי ביושר.

המילה ‘מבטיח’ אולי מרמזת על שאיפתך. נצח זה מושג קונסרבטיבי – כמו ‘נשמה’, ‘גן עדן’, ‘גיהנום’, ‘בגידה’, כאלה.

ל-מה שאני חושב אין משמעות פרקטית.

בפרקטיקה רוב האזרחים הם קונסרבטיבים. בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.

והעולם נע קדימה. מפני שהמעטפת נדחפת על ידי חותרי פרוגרסיה.

ההתקדמות אינה רציפה, לא לינארית, לא מסונכרנת. מדי פעם יש עיכובים, שיהוקים, גיהוקים ואף ריאקציות – תופעות כנתניהו כעת, טראמפ… 1933, בהן פרוגרסיה מתהפכת.

תיאורטית שלטון הוא מבנה קונסרבטיבי שנדחף על ידי כוחות פרוגרסיבים, כאשר מדי פעם שילוב של פופוליסט מניע המון מודר מאכלים דמוקרטיה בכוח רוב עם תודעה דמוקרטית נמוכה.

שלטון פרוגרסיבי הוא זמני מקומי כתיקון לאחר נזק מובהק ששלטון קונסרבטיבי המיט בשל מימוש יתר של אידאולוגיה, בשל נזק שהסב בשל לקות שלטונית אופיינית בה משאבי מדינה מתועלים לצביון אידאולוגי על חשבון פיתוח אנושי, או בשל שחיתות שלטונית בלתי נסבלת. במקרים אלה יש התנערות. זמנית. ושוב חזרה לשמרנות מתונה, שתואמת את רוב האזרחים. כך בכל עת גאוגרפיה, תרבות ושפה.

אם אני הפרטיקולר בז לקונסרבטיב חובב אמונה ולאומנות ששואג לעברי ‘ביבי המלך’ או סתם חושב שעל נתניהו להישאר בשלטון כי אין בילתו או סתם כי ‘הביא חיסונים’, אינני מרחיק את הפרוגרסיה.
[ואולי כן מקרב מעט. אני שותל כאן מוקש 🙄 – מי שירצה שיפנה ואומר היכן יש קירוב.]

לא מרמור. כן לעג בשיח, וחרדה מול המון מאפשר.

מה ציפית להערכה לנוכח אינטלקט ימני מרשים נישא על ידי בעלי תודעה נמוכה?

1. אני לא בצד, אני לא חש מודר. תומכי ימין פופוליסטי הם החשים מודרים.
   מה שאתה רואה כאן זו מלחמת תרבות בין בעלי תחושת מודרות לכאלה שאינם. המודרים רואים בפריבילגים כנתניהו וכטראמפ נציגיהם. מול מי שהם תופשים את האליטה. מדהים הסבוב הזה לא?
   אני כן מצר על מה שקורה לדמוקרטיה וניתוץ שלטון חוק.
   ונראה לי שאתה לא.
2. הממשל ימני בשל רוב אלקטורט ימני תומך בו. ככה פשוט. במשטרים דמוקרטיים, וגם לא.
3. ולשוס:
   אם אחמיא לעומק הדיאלקטיקה, לרהיטות הרטורית של תומכי קונסרבטיביות הם יתמכו ברעיונות פרוגרסיביים?
   הם אולי יהיו מרוצים בכך שלא עולבים בהם, ועם זאת, לא יהפכו במילימטר ליותר מבקרים את הסנטימנט המפעם בהם ובעקבות זאת לחתור לבקרה רציונלית.

אמירתך זו אופייניות לגישה של ימני מודר, עם נגיעות קיפוח מובנה, שמצער אותי, באמת, שנקטת בה. עם זאת מעריך את האותנטיות.

הכרתי מי שאמר ‘אם אינך מסכים איתי, זה טוב. זה אומר שאתה חושב, אם היית מסכים אתי זה אומר שאתה חושב נכון.’

אם אתה מתייחס לכך שאינני מסכים איתך כחוסר מודעת – אינני מתכוון לעשות דבר בהקשר לכך.

האם אותם קונסרבטיבים שאתה מלמד עליהם סניגוריה ובעיקר חמלה, מכירים בכך שהם ‘בבונים’? בהחלט. אתה השתמשת במושג כלפי בעלי תפישה קונסרבטיבית דומה. אני לא מכיר הפחתה מושגית עצמונית של אינטלקט פרוגרסיבי. אתה משעתק הפחתה וולונטרית כזו על עמיתיך, בטבעיות של מי שאימץ מושג נפוץ, לא כממציא מושג נתון לבירור או להיותו במחלוקת.

באופן מעניין, תמצא חותרי ערעור ובקרה רציונליים רבים שאינך מסכים איתם. עם זאת, אתה תתקשה למצוא חותר ערעור ובקרה רציונלית שאתה תתייג אותו כ’בבון’.
אתה לא תתקשה למצוא רבים שחולקים ערכים אמוניים, לאומניים, משמרי התכנסות הזדהותית, קוראי הקריאה הכי עמוקה בעברית, שאני מכיר, בעלת שלוש הברות – ‘רק ביבי’, או ‘ביבי המלך’, שאתה תעיד שהם לא נמנים על הטאייערים הכי עגולים בפנצ’ריה.

אז אתה מצפה שאכבד אותם, כדי שהם יהפכו פרוגרסיבים בעקבות הכבוד שאעתיר עליהם, שבעקבות זאת יחתרו לערעור ובקרה רציונליים, חופש הפרט והכלכלה, ליברליות שוויון פורמלי ושלום?

המורה זיוה אמרה ש’מי שרודף אחרי כבוד, הכבוד בורח ממנו.’

על מה אכבד? על תפישת עולם ילדותית פשטנית, של מודרים עם תחושת קורבנות?

האם שמת לב שאני לא מבקש כבוד?
(ועל פי־רוב מקבל את מה שלא ביקשתי, וגם מקונסרבטיבים. מעניין לא?)

לפרדוקס זה רבים מה’שמאלנים’ לא מודעים:
נבער קונסרבטיבי רוצה הכרה וכבוד על הסנטימנט.
לא מקבל.
בצד תסכולו על חוסר הכבוד לסנטימנט הוא רוחש כבוד לרציונל של הבז לו.
וזה א-סימטרי.

נתניהו ואביו כמהו לכבוד של אלו שלא ספקו להם אותו ובזים לאלה שכן.