תביעת עלבון קונסרבטיבים

משך קריאה כ־ 20 דקות

התייחסותי

מכיר, הבאתי על עצמי, התייחסויות כתובות, ווקליות בגרונות ניחרים ממעמקי תחושת המודרות, של ימניים טובעים בעלבונם, תובעים את כבודם על התייחסות מזלזלת בְמִשנה תפישתית רדודה, תוצר סנטימנט בלתי מבוקר רציונלית, של בעלי תודעה דמוקרטית נמוכה.

בעצלות שאני מייחס לעצמי, אני נוטה לרכז מאמץ קצר ומיידי לשם שכפול עתידי, למניעת מאמץ חזרתי פחות מוצלח.
לכן, אתייחס לטקסט המצורף.

מקור

יקירי, לא משנה מה דעתי הפוליטית ובעד מי כל אחד מאתנו יצביע.
יחס כמו שאתה מקרין, שלילת הלגיטימיות של האחר באופן מובנה, הבוז האוטומטי העמוק עמוק עמוק, הנפיחות העצמית וכו’ –
מבטיחות שאתה ובעלי דמותך תישארו לנצח בצד, כאופוזיציה ממורמרת של חסרי מודעות שכאילו הוצנחו בעל כורחם ללבנט ובזים לבבונים המקומיים.

פירוק

יקירי בימים מטורללים אלה, אכן הולכים מה הולכים? רצים ומתמעטים ביטויי חיבה כלפיי, מידידיי ההולכים רצים וכלים.
תודה לך. לא זו אף זו – כשהנוקט מולי בביטוי חיבתי זה הוא בעליו הגאה של סנטימנט ימני, אחאנא”ר שכמוני כמעט דומע. במהלך החדשים האחרונים אני שומע על בסיס יומי מבחר ברכות כשהמעניין הוא שזה ממש לא על רקע אישי. מרתק לא?
וכשזה בא ממי שיכולים להיות ילדיו של בן 60, נראה 70 מרגיש 80, זה כמעט אקזוטי. ו-לא כל כך אכפת לי שמקללים אותי, וכן אכפת לי שמי שחטף מוט דגל והכה. אותי. אצל חותרי ערעור ובקרה רציונליים, חופש הפרט, שלום ושוויון, פרקטיקה כזו לא יכולה להתממש. אחרת אינם כאלה. עם זאת, חביבי, אני מתייחס ל’יקירי’ בקונטקסט של התוכן המצורף ככסות לבעבועי תסכול אותנטי.
לא משנה מה דעתי הפוליטית משנה, משנה. אני מוצא בין מי שמתייחס לסוגיות התחומות בין צלעות פרט–חברה–ריבון, להלן פוליטיקה, רטוריקה ודיאלקטיקה מובחנת, שגם אתה מדגים כאן.

בהתממשקויותי הוורבליות עם ימניים אני נחשף למאפיינים מובהקים שקיומם לא מצריך מבחני תקפות סטטיסטית, המשוייכים לתפישה קונסרבטיבית. בין היתר:
‘מה זה הדגל השחור?’ כשמשמעותו ידועה, ודחוף להם לפצוח בשיח.
‘מה רע לך?’, ‘מי הביא את החיסונים?’ קביעות ללא סימן שאלה, שחושפות עומק דיאלקטי שתואם רוחב רטורי אופייני.
‘אין שמאל ואין ימין’. כעת אמוני לאומן כמנסור עבאס גם אומר את זה. נחשפת לבעל תפישה פרוגרסיבית שאומר ‘אין שמאל וימין’?
ומה שאתה נקטת כאן – ‘לא משנה מה דעתי הפוליטית‘.

חותרי בקרה רציונלית, חופש הפרט, שוויון ושלום לא נוקטים בתכנים רטוריים מעין אלה. בְּדוֹק.

ובעד מי כל אחד מאתנו יצביע. נכון, מה כל אחד יצביע לא חשוב בהקשר זה. חשובה תפישת עולם מקדמית.

אני מבחין בין מעשה למחשבה מקדמית. הצבעה למפלגה כזו אחרת היא גורם רומז להטיית סט ערכים זה או אחר.

ועם זאת – מעשה הוא ביטוי מציאותי, משני, נקלה, של תפישה מקדמית.’

לפיד, ליברמן, אורלי לוי אבקסיס, אינם ‘שמאל’, כמו שרוגל אלפר אם יצביע תקווה חדשה אינו ימין, ולא חשוב מה יצביעו.

יחס כמו שאתה מקרין, היחס שאני מקרין כלפי בעלי תפישות קונסרבטיביות מבטא ומחצין אכן מובחן. שלילי.

מקור השלילה שאני רוחש לבעלי תפישת עולם קונסרבטיבית במגוון סיבות ובריבוי ממדים, שניתנים לתמצות ממוזער ב –

ברצותם לממש סנטימנטים מוטמעים בלתי מבוקרים, קונסרבטיבים מיישמים מבנה חברתי היררכי סותר חתירה לרציונליות, חופש הפרט, שוויון ושלום.

בהתנהלותם זו הם מאיימים עלי פיזית ועל חרותי, באופן שונה ותלוי מידת האנרגיה שהם מקצים לקידום אמונותיהם או הגנה על הסנטימנט, ומידת קרבתם לליבת האידאולוגיה המנחה אותם.

וביתר קונקרטיות: אינני מוצא נקודת הבנה – עזוב נקודות זכות – למי שתומך בראש ממשלה שלושה כתבי אישום, מנתץ דמוקרטיה, מתעמת עם רשויות חוק.

בחן את תומכי נתניהו וטראמפ, אבחן את הערכים המשותפים של שני המנהיגים, ועוד יותר של תומכיהם – אין לי הערכה למניפולציה ולא הבנה לכמיהת ההמון לערכים אלה.

שלילת הלגיטימיות של האחר אינני שולל את זכותו של האחר לומר את דבריו.

גם אם אני מייחס להם הבלות מוחלטת.
נכון, אין לי עניין להאזין לטפֶּשֶת מצדיקה רציונלית סנטימנט אמוני, לאומני, מעריץ שליט, בשל האיוולת שהם מכילים.
מי שרוצה, ברגשי נחיתותו, לראות בחוסר העניין שלי להקשיב למלל מסוג זה ‘השתקה’ – עניינו. עושה זאת על אחריותו. וטועה.

אני מסרב ‘להתדיין’ עם מפיצי מסרים אמוניים, לאומניים, משמרי התכנסות הזדהותית, גם כדי לא לתת לו לגיטימיות של ‘אנחנו מתדיינים’.
אנחנו – אני וחסר תודעה דמוקרטית – לא מתדיינים.

ועדיין אינני שולל את זכותו של איש לומר כל אשר ירצה.
כולל לא רוצה למנוע קללות – להפחית לעצמי ערך וולונטרית, להלן עלבון, לא יצלח בכל מקרה – והסתות לרצח של ראש ממשלה – לטעמי, גם הסתה זו זכות דבור, ומוגבלת רק לקריאה שקרית של ‘שריפה בתיאטרון‘. שילהגו.

באופן מובנה, אני אכן מקווה שאני מתקף את דבריי באופן סדור, רציונלי, היררכי, עומד בסטנדרטים של הגיון ושפה.

אני נחשף לדיאלקטיקה קונסרבטיבית מובחנת שבנויה על לוגיקה שנסמכת על הנחות פרדיגמטיות שרירותיות שמנהיגים פופוליסטים מסתלבטים על שומעיהם, ומייחסים להם רציונליות – עושים בתודעות חסרות ישע מעשי פדופיליה אינטלקטואלית לטובת סיפוק צרכיהם – שעולם המדע לא מקבל, כולל כדמויות ‘אקדמיות’ כד”ר חזוני, גודמן או טאוב.

על דיאלקטיקה נמוכה של whataboutism ועל גזירות שוות בין סדרי גודל שונים לרתימת הוכחה לפרדיגמה מקדמית אדלג כאן.

הבוז האוטומטי העמוק עמוק עמוק, אינני יודע אם ‘אוטומטי’ הוא המינוח שהייתי נוקט בו. אני בהחלט רוחש הערכה שלילית, ל-מי שמחזיק בתפישות מצדיקות רציונלית סנטימנט אמוני, לאומני, משמר התכנסות הזדהותית לקולקטיב, כּמֶה מנהיג סמכותני – מאפייני תודעה דמוקרטית נמוכה – ושואף להחיל ערכים אלה עלי.

הבוז הוא ברוב המקרים. לעתים זהו חשש מפני חוסר הבנה של בעלי תפישות קונסרבטיביות של המושג ‘דמוקרטיה’, ביחסם למונח משמעויות מאג’וריות בהציבם מנהיג סמכותני, ביחסם חשיבות מופחתת לחופש הפרט, אלא אם הם אישית נפגעים ממדיניות זו.
בעלי סנטימנט זה מאפשרים לדמויות שהיו פרטיות ושוליות להבחר דמוקרטית כ-

    • ראש ממשלה שלושה כתבי אישום מנתץ שלטון חוק, חובר לגזענים דתיים לאומנים יהודים וערבים,
    • טראמפ
    • אורבאן
    • ארדואן
    • בולסונרו
    • דוטרטה
    • מורבייצקי
    • ההוא שאתם מתקוממים כשמוזכר בסמיכות לתפישותיכם.

וזה שהזכרתי רק את מי שנבחר בדמוקרטיה על ידי בעלי תודעה דמוקרטית נמוכה, שוחרי מנהיגים סמכותנים.

לא זו אף זו – תאמר שישנם אקדמאיים, פרופסורים במוסדות אקדמיים ידועי שם, בעלי תודעה קונסרבטיבית, איך ניתן לבוז לאינטלקט שהם מדגמנים:

  1. בעלי התודעה הקונסרבטיבית במוסדות אלה הם מיעוט יחסי.
    בין יתר הסיבות אני משער שבפועל, עניינית, יש פחות סמכויות מקצועיות אקדמיות בין בעלי תודעה קונסרבטיבית – חתירה לערעור ובקרה רציונלית, שמקושרת למחשבה מדעית; הפלא ופלא, יש יותר חותרי חופש הפרט, שוויון ושלום.
  2. אני קורא לבעלי התמחות צרה בתחום מדעי אקדמי ‘אינטלקט דיסציפלינרי‘, שמיומנותו הטכנית, הצרה, ננטשת כשהוא נותן דרור לסנטימנט הקונסרבטיבי.
הנפיחות העצמית וכו – לא יודע מי גילה ראשון שהמים רטובים. כנראה שלא היו אלה הדגים שכן, הם נמצאים בתוכם.

נראה שאני מעורר בך התייחסות שלילית של ‘נפיחות עצמית’.

מכיוון ש’נפיחות עצמית’ הוא ביטוי סובייקטיבי אסוציאטיבי שלך, לא אתייחס אליו, ואומר בחתירה ליושר אינטלקטואלי: נראה שהרווחתי את החיווי ביושר.

מבטיחות שאתה ובעלי דמותך תישארו לנצח בצד, פה קצת התבלבלת וערבת בין wishfull thinking לבין מציאות;

המילה ‘מבטיח’ אולי מרמזת על שאיפתך. נצח זה מושג קונסרבטיבי – כמו ‘נשמה’, ‘גן עדן’, ‘גיהנום’, ‘בגידה’, כאלה.

ל-מה שאני חושב אין משמעות פרקטית.

בפרקטיקה רוב האזרחים הם קונסרבטיבים. בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה.

והעולם נע קדימה. מפני שהמעטפת נדחפת על ידי חותרי פרוגרסיה.

ההתקדמות אינה רציפה, לא לינארית, לא מסונכרנת. מדי פעם יש עיכובים, שיהוקים, גיהוקים ואף ריאקציות – תופעות כנתניהו כעת, טראמפ… 1933, בהן פרוגרסיה מתהפכת.

תיאורטית שלטון הוא מבנה קונסרבטיבי שנדחף על ידי כוחות פרוגרסיבים, כאשר מדי פעם שילוב של פופוליסט מניע המון מודר מאכלים דמוקרטיה בכוח רוב עם תודעה דמוקרטית נמוכה.

שלטון פרוגרסיבי הוא זמני מקומי כתיקון לאחר נזק מובהק ששלטון קונסרבטיבי המיט בשל מימוש יתר של אידאולוגיה, בשל נזק שהסב בשל לקות שלטונית אופיינית בה משאבי מדינה מתועלים לצביון אידאולוגי על חשבון פיתוח אנושי, או בשל שחיתות שלטונית בלתי נסבלת. במקרים אלה יש התנערות. זמנית. ושוב חזרה לשמרנות מתונה, שתואמת את רוב האזרחים. כך בכל עת גאוגרפיה, תרבות ושפה.

אם אני הפרטיקולר בז לקונסרבטיב חובב אמונה ולאומנות ששואג לעברי ‘ביבי המלך’ או סתם חושב שעל נתניהו להישאר בשלטון כי אין בילתו או סתם כי ‘הביא חיסונים’, אינני מרחיק את הפרוגרסיה.
[ואולי כן מקרב מעט. אני שותל כאן מוקש 🙄 – מי שירצה שיפנה ואומר היכן יש קירוב.]

כאופוזיציה ממורמרת רק תחשוב איך חשים שוחרי הדמוקרטיה בטורקיה, פולין, רוסיה, ברזיל ב-1933 כאשר הדמוקרטיה במקום להתקדם נסוגה לאחור.

לא מרמור. כן לעג בשיח, וחרדה מול המון מאפשר.

מה ציפית להערכה לנוכח אינטלקט ימני מרשים נישא על ידי בעלי תודעה נמוכה?

מבטיחות שאתה ובעלי דמותך תישארו לנצח בצד. אתה טועה. לא זו הסיבה שאני ובעלי דמותי ‘נשארים בצד’.

  1. אני לא בצד, אני לא חש מודר. תומכי ימין פופוליסטי הם החשים מודרים.
    מה שאתה רואה כאן זו מלחמת תרבות בין בעלי תחושת מודרות לכאלה שאינם. המודרים רואים בפריבילגים כנתניהו וכטראמפ נציגיהם. מול מי שהם תופשים את האליטה. מדהים הסבוב הזה לא?
    אני כן מצר על מה שקורה לדמוקרטיה וניתוץ שלטון חוק.
    ונראה לי שאתה לא.
  2. הממשל ימני בשל רוב אלקטורט ימני תומך בו. ככה פשוט. במשטרים דמוקרטיים, וגם לא.
  3. ולשוס:
    אם אחמיא לעומק הדיאלקטיקה, לרהיטות הרטורית של תומכי קונסרבטיביות הם יתמכו ברעיונות פרוגרסיביים?
    הם אולי יהיו מרוצים בכך שלא עולבים בהם, ועם זאת, לא יהפכו במילימטר ליותר מבקרים את הסנטימנט המפעם בהם ובעקבות זאת לחתור לבקרה רציונלית.

אמירתך זו אופייניות לגישה של ימני מודר, עם נגיעות קיפוח מובנה, שמצער אותי, באמת, שנקטת בה. עם זאת מעריך את האותנטיות.

חסרי מודעות מניח שטקסט זה מעיד על מודעות לתהליך, הלא כן?

הכרתי מי שאמר ‘אם אינך מסכים איתי, זה טוב. זה אומר שאתה חושב, אם היית מסכים אתי זה אומר שאתה חושב נכון.’

אם אתה מתייחס לכך שאינני מסכים איתך כחוסר מודעת – אינני מתכוון לעשות דבר בהקשר לכך.

שכאילו כאילו? אני בלבנט. הייתה פה מדינה, בלבנט שהייתה לא דמוקרטיה מתקדמת, ובמשמרת שלי נסוגה לאחור.
הוצנחו בעל כורחם ללבנט נולדתי כאן. הגרתי לארה”ב – קורה מדי פעם, והגרתי חזרה. כלומר למקום לידתי לא הייתה לי השפעה על בחירתו. מקום טוב. עשיתי הגירה דה לוקס למקום אחר, שיפרתי עמדות, והחלטתי לשפר עמדות עוד יותר בחזרתי לכאן בשלב מסויים.
ובזים כן, בוז, לעג, שלעתים נמהלים בחרדה, אין הערכה ולא הבנה למי שמצר דמוקרטיה, שלא מבין את המשמעות של עקרון השוויון האינברסלי: ‘התודעה שלי היא הדבר הכי חשוב שיש. ממנה נגזר היתר. מכאן, שאתה תחשוב כך על התודעה שלך.’
לבבונים המקומיים. והמילה ‘בבונים’ טעונה: אני משער שאתה מתכוון ב’בבונים’ ל’טפשים’, ‘לא משכילים’, ‘שטחיים’, ‘בעלי תודעה דמוקרטית נמוכה’. לא לזן פרימטי. ואם לכך אתה מתכוון, זה יהיה אחד האלמנטים המעטים בדבריך שאסכים איתך – בז למי שתומך בהסגה לאחור של חברה שואפת פרוגרסיה.

האם אותם קונסרבטיבים שאתה מלמד עליהם סניגוריה ובעיקר חמלה, מכירים בכך שהם ‘בבונים’? בהחלט. אתה השתמשת במושג כלפי בעלי תפישה קונסרבטיבית דומה. אני לא מכיר הפחתה מושגית עצמונית של אינטלקט פרוגרסיבי. אתה משעתק הפחתה וולונטרית כזו על עמיתיך, בטבעיות של מי שאימץ מושג נפוץ, לא כממציא מושג נתון לבירור או להיותו במחלוקת.

באופן מעניין, תמצא חותרי ערעור ובקרה רציונליים רבים שאינך מסכים איתם. עם זאת, אתה תתקשה למצוא חותר ערעור ובקרה רציונלית שאתה תתייג אותו כ’בבון’.
אתה לא תתקשה למצוא רבים שחולקים ערכים אמוניים, לאומניים, משמרי התכנסות הזדהותית, קוראי הקריאה הכי עמוקה בעברית, שאני מכיר, בעלת שלוש הברות – ‘רק ביבי’, או ‘ביבי המלך’, שאתה תעיד שהם לא נמנים על הטאייערים הכי עגולים בפנצ’ריה.

אז אתה מצפה שאכבד אותם, כדי שהם יהפכו פרוגרסיבים בעקבות הכבוד שאעתיר עליהם, שבעקבות זאת יחתרו לערעור ובקרה רציונליים, חופש הפרט, ליברליות שוויון ושלום?

לסיום פרדוקס הכבוד הטקסט ששלחת לי טובע עלבון, תובע כבוד.

המורה זיוה אמרה ש’מי שרודף אחרי כבוד, הכבוד בורח ממנו.’

על מה אכבד? על תפישת עולם ילדותית פשטנית, של מודרים עם תחושת קורבנות?

האם שמת לב שאני לא מבקש כבוד?
(ועל פי־רוב מקבל את מה שלא ביקשתי, וגם מקונסרבטיבים. מעניין לא?)

לפרדוקס זה רבים מה’שמאלנים’ לא מודעים:
נבער קונסרבטיבי רוצה הכרה וכבוד על הסנטימנט.
לא מקבל.
בצד תסכולו על חוסר הכבוד לסנטימנט הוא רוחש כבוד לרציונל של הבז לו.
וזה א-סימטרי.

נתניהו ואביו כמהו לכבוד של אלו שלא ספקו להם אותו ובזים לאלה שכן.

בקרה

האם עמדתי ביומרה של התייחסותי באופן מחמיא לאינטליגנציה הדיסציפלינרית אקדמית שלך?

Share

הערות? אשמח לתגובתך