משך קריאה: 2 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
פרקטיקה קונסרבטיבית
יוזמת הקוד האתי אקדמי של שר החינוך נפתלי בנט, שנוסח על ידי שלוחו הקונצזוסיאלי פרופסור אסא כשר, השואף למתג עצמו כמקור האתיקה, כהוגה פרקטו-מדיני, יכול להתממש רק בתנאי ששמרנים שואפי התכנסות זהות קולקטיביסטית מאפשרים ריאקציה מחופש ביטוי יחסי מסוים, למינון פָּחוּת שלו.
פעילים מוטי מוצָקוּת ריבונית, בעלי סנטימנט של ערכי חברה וצביון הקודמים לחופש פרט,
מתמללים את סנטימנט עמיתיהם, מייצרים תקנות, חוקים, קודים אתיים ברוח תומכיהם, למיצוק ריבונות, לזיכוך ושימור צביון.
דיכוטומיה
הקוד האתי הוא קו פרשת מים.
ישנה דיכוטומיה בין
- מי שמתנגד לו,
- למי שאינו –
- אם באדישות שאינה מייחסת חשיבות לנושא, בנבערותם הבלתי מודעת,
- או בהסכמה, מודעת, שנסמכת על 'פרקטיקת רווח', או על אימת החשש ממניעתה (של הפרקטיקה).
הבעיה היא במי שמסכים לכך, לא ביוזם או במנסח הקוד.
משטרים לאומניים, פשיסטיים הובלו על ידי ריבון רודני,
שלא היה מצליח לשלוט על נתיניו,
אלא בתנאי ש:
המאסה העיקרית של נתיניו יתמכו בו,
והם שמרנים, המעדיפים מדינה ושלטון חזקים, בעלי תחושת התכנסות הזדהותית, השתייכותית, לתפישתם המדינה חשובה מפרטיה, שחופש הבעה מהווה איום,
שרואים עצמם כנורמטיבים,
רק מעטים רואים עצמם כמהפכנים רדיקלים,
ותפישתם היא בהיפוך מובהק לשכבה הדקה חותרת חופש פרט.
מודל זה היה בכל מקום בעולם,
מפרנקו בספרד, ועד טראמפ היום,
מהיטלר בגרמניה ועד פוטין עתה,
ממוסוליני באיטליה ועד נתניהו כעת.
