נוהי, נוהמי, מהנהני ומהמהמי המנונים

משך הקריאה: 4 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

המנון, איתי מאירסון, הארץ

לנגינת המנון ליגת העל, הקהל מתבקש לנגב חומוס אחלה

לא מחויב המציאות

המנונים לאומיים הם דבר מטומטם. כל המנון, של כל מדינה — גם של ישראל, גם של פלסטין. המנונים הם דבר מטומטם משום שהטקסט שלהם הוא קומוניקט שטחי, שנועד לצבוע את הביורוקרטיה הממלכתית המקומית בפאתוס גרנדיוזי, שברוב המקרים גובל בליצנות. המנון ארצות הברית עוסק בדגל שהצליח לעמוד על המקל לילה שלם מבלי שאיזה דוב גריזלי יטרוף אותו, המנון דנמרק מפאר את הים הכחול והעלים הירוקים, והמנון לוקסמבורג מספר שהארץ שלהם מובילה את עמי העולם — אם כי לא נכתב שם מפורשות באיזו קטגוריה בדיוק.

בכל המנון לאומי יש איזה “אלוהים” שבחר בנו, “תהילה” שעוטפת אותנו, “ייעוד” ששמור רק לנו, “מאבק”, “נצח”, “נופים נשגבים”, “קדושים עתיקים”, ובדרך כלל הוא כולל איזה “הו!” רגשני — מין הברה גרונית שום־כלומית שכל מה שיש בה הוא כל מה שאין בה. הבית הפותח של המנון כוכב שבתאי לא שונה בהרבה מכל אלה: “הו, אדמה אהובה ועטורת תהילה/ מימן והליום זורחים מעל בנייך הטובים/ הו, טבעותייך הקדושות חובקות את נפשנו/ בצדק ומוסר זרועי כוכבים”.

הטמטום המפואר הזה הועתק במרוצת השנים גם לארגונים אחרים, שאינם לאומיים, כמו תנועות נוער, מפלגות או בתי ספר יסודיים. מסתבר כי כל ארגון בעולם צריך נעימה מטופשת, כדי שיהיה מה למלמל ברגשנות בזמן שמביטים בדגל שלו — שנחיצותו גם היא מוטלת בספק. אבל עם כל הכבוד להמנון “הצופים” או להמנון הרשמי של בית הספר לבנות ע”ש קליפטון בסאות’ יורקשייר, סיפור ההצלחה בקטגוריה הזאת הוא המנון ליגת האלופות, שהוזמן על ידי אופ”א ב־1992.

המלים השזורות בהמנון הזה מוחבאות היטב בעיבוד המוזיקלי, וטוב שכך; “אלו הן הקבוצות הכי טובות/ אלו הן באמת הקבוצות הכי טובות/ האירוע המרכזי/ האלופים, הטובים מכולם/ הקבוצות הגדולות — האלופים/ מפגש ענק/ אירוע ספורט גדול/ האירוע המרכזי/ הם הטובים ביותר/ הם הטובים ביותר/ הם האלופים!”. לא במקרה הקמת ליגת האלופות חפפה את הקמת האיחוד האירופי. לא במקרה העיבוד להמנון הצ’מפיונס ליג נוטף נימה אופראית מליצית; שיידעו הטורקים והרומנים, שיבינו היוונים, האלבנים, הבולגרים והפורטוגזים — אירופה היא באך ומוצארט.


המנון ליגת האלופות שימש כניסוי מוצלח במיוחד ביצירת תחושת שייכות על־לאומית, חובקת יבשת, כזו שמחליפה את המבנה המודרני השגרתי של מדינות הלאום. ליגת האלופות — יותר מכל גורם אחר — היא שנתנה לאדונים המחויטים שהקימו את האיחוד האירופי את הדבק התרבותי שהיה כל כך נחוץ להם: אז יש לנו ארץ, ויש לנו דגל, ויש לנו המנון — והוא חלול ומטומטם לא פחות מכל המנון לאומי של מדינה אירופית כלשהי. ובדיוק כמו בכל המנון לאומי של מדינה אירופית כלשהי — זה עובד.


איתי מאירסון מבטא את התייחסותי להמנונים, תפקידם, ובמרומז באופן שניתן להסקה – מי שנוהה אחריהם – טוב ממני.

אני מסתפק בהתייחסות להמנונים,
וכן להמנון ליגת האלופות,
על ההמשך – ההתייחסות לליגה הישראלית, אדלג.

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share