מחוברת- משולש ארבעה קודקודים

משך הקריאה: 20 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

בתזקיק

חיים כמסע

  1. מימוש אג’נדה, יחידנית.
  2. עשייה ביצועיסטית, חסרת מנוחה,
  3. חתירה לשליטה.

בעוד ששלושה קודקודים אלה נראים, מדווחים על ידי הפרסונה, לא מצריכים פרשנות,
התנהלות זו נשענת על קודקוד חרדה בסיסי, מהותי- הסבר תיוגי פרשני, שלי.
זאת בדומה לעשייה המאפיינת, שתתוייג על ידי כאקססיבית וכסוג של אלימות.

  • בהקצאה חיובית אג’נדות משנה תומכות, מקדמות את האג’נדה העיקרית
  • בהקצאה שלילית מיותרות בהיותן מסיחות משאבים אנרגטיים, תודעתיים וברי קיימא מהאג’נדה היחידה.

הצמדות לאג’נדה יחידנית היא יישום, תיעול, גורם מניע של אישיות רוויית רגשות בלתי ניתנים לייצוב, ומתועלים לאותה אג’נדה כמקור מתמיד לשליטה ונחמה, זמניים.

רוֹוֶח

מוכר?

ארכיטיפ

חוסר איזון בין אותה אג’נדה, לאחרות משניות;
בעוד לאג’נדה המהותית מוקצה משקל עיקרי ודומיננטי של מכלול תשומות החיים,
מהויות אחרות, כקשרים בינאישיים, עיסוקים אחרים, עניין בדיסצליפינות אחרות, מהוות תמיכה באג’נדה או מיותרות ומאיימות..

מצפה למצוא מחוברים ממין זה, שמקדמים אג’נדה יחידנית לא מאוזנת מול אג’נדות אחרות בין:

  • אמנים,
  • פוליטיקאים,
  • יזמים, ממציאים,
  • מדענים,
  • הורים, שרואים בילדיהם כמושאי אג’נדה.

למימוש האג’נדה מגוייסים יכולות-

  • ביצוע פותרני של פעולות המקדמות את האג’נדה,
  • בינאישיות לקידום האג’נדה.

שאר תחומי החיים מקבלים חשיבות נמוכה ממשנית, אלא כגורמים מסייעים.

במקביל ליכולת ספיחת אהדה מגורמים בסביבה שמקדמים את האג’נדה,
ישנו מצב רגשי טעון (- חרדה, נוירוטיות, עצבנות) כרוני, קבוע, מצב עוררות קבוע,
בשל התמודדות קבועה ומתמשכת עם איומי חיוויים רגשיים בלתי מרוסנים שמניעים לפעולה מתמדת, ריבוי פעולות מידיות שתכליתן:

  1. ניסיונות למנוע את האיום שיתרחש, אם לא תינקט הפעולה המתגוננת,
  2. ופעולות עצמתיות, גורפות, לטפל באופן מיירט וגורף בעת קרותם.

מאפיינים

חרדתיות מאפיין עיקרי, החשש לפגיעה באג’נדה.
תפישת חיים סובבת סביב קידום אג’נדה יחידנית המועלת לרמת חשיבות של משמעות קיומית,
כשמשמעות וחשיבות אותה אג’נדה יחידה מועצמת תוך הפחתת חשיבות, דחיקה כלפי מטה בהיררכיה הערכית של סולם ערכים אחרים, באופן שנתפש כהיעדר איזון בין האג’נדה היחידה לבין ערכם של מרכיבי חיים אחרים,
התמרה התמרת תעוקה פרסונלית באידיאולוגיה אוניברסלית.
מכיוון שהפרסונה מבינה שאינה יכולה לעסוק רק בעצמה, במיומנותה הופכת את התעוקה האישית לאידיאולוגיה מקדמת של הכלל.
מכניקת יישום תפישת חיים בשל היות אג’נדה אחת, והתמודדות עם מצוקה רגשית, ישנה כמיהה מתמדת לפתרונות.
תפישה דיכטומית המחלקת חיווי מציאות לשניים:

  1. מקדם פתרון,
  2. מהווה בעיה,
  3. מה שלא נופל בקטיגוריה פתרון- לא מעניין, הוא חלק מהבעיה שכן סופח משאבים במחסור.
פתרונות הקצאת מרב המשאבים ליצירת פתרונות והתרחקות מבעיה.
על הפתרונות להיות גורפים באופן, שאיום היותם יוסר.לכן יש מהתחלה להקצות את כל המשאבים לפתרונם.
עשייה עשייה אקססיבית. פותרנית. עכשווית, מיידית, חזקה, גורפת, חרֵדה, חסרת מנוחה, נתפשת כאלימה מהסובלים ממנה מעוצמתה, שמטפלת בקידום האג’נדה או הסרת איום על השלווה הבלתי מושגת על הרגשות הבלתי נשלטים.
בשל ההטייה לפעול מהר, עוצמתית ופותרנית, העשייה יכולה להיחשב כאלימות, שכן
נעדרת מחשבה אסטרטגית מקדימה,
אין מידתיות בשימוש במשאבים,
כדי להגיע לתוצאה, קווי סבירות, נורמטיביות או מוסר יכולים להיחצות.
יזמות פן אופייני, שכן הפרסונה נתפשת כאישיות יזמית, המקדמת את האג’נדה.
ועם זאת, חלק ניכר מהיזמויות הן פעולות שנובעות מאי-שקט רגשי, חוסר יכולות להשתלט על דחפים לעשייה שתתמודד עם האיום הבא.
רגשיות מפותחות רגשית, עוררות רגשית מתמדת, בחלקה הגדול נעזרת במשככים כפתרונות למצוקה או זקוקה להם.
מנעד רגשי בלתי נשלט שמצריך תחזוק מתמיד וחשש מהתפרצות בלתי נשלטת,
וגם ביכולת גיוס ותמיכה של הסביבה בקידום האג’נדה.
בשל הרגשיות החזקה, ציפייה מהסביבה שתבין את המצוקה ותפעל לפיה, גם ללא תמלול הבקשה, שכן היא נמצאת ברולרקוסטר רגשי, ויש את ציפייתה להתחשבות בלתי מתחשבנת, ואכזבה קשה אם איננה.
 שליטה גורם השליטה המאפיין משוייך לחשיבות שהפרסונה משייכת לאג’נדה. עם זאת- זה הפוך. החרדה מניעה את השליטה כמעקה התנהלותי, והשליטה נודעת למכלול הגירויים בחיים.
שינוי אמפליטודת ותדירות ערך מיוחס התייחסות לאנשים בהתאם לתפישת הפרסונה אם מקדמים או מונעים את האג’נדה.

בשל ה’חרדה’ הקיימת כמצע לדינמיות החיים, תפישת הפרסונה את מי או מה שמקדם למי או מה שמונע, משתנה קיצונית, בכיוון, הן במידת העוצמה הכיוון והן במהירות השינוי.

פרפקציוניזם המשך השליטה- בתחומי האג’נדה והחרדה, כל פתרון שאינו מוחלט, גורף, מלא ומיידי, ייחשב כלא פתרון.
אביזרים כחובבת פתרונות, הפרסונה מקיפה עצמה ב’גדג’טס משתלשלים’, ש’בלעדיהם אי-אפשר’.
פשטנות רתיעה מלוגיקה ממבנים לוגיים מורכבים. המורכבות עלולה למנוע את פרשנות המציאות לשתי אפשרויות שיפתרו את הסוגיה. אם הסוגיה לא תפתר, האג’נדה תפגע, המצב הרגשי יוחמר.
תפישת ערך בשל החתירה לפשטות, תפישת ערך דיכוטומית, לקיצון, מהר.
כלומר, ערך הוא חיובי, מאד בשל הזיהוי בו כמקדם אג’נדה או מסיר חרדה, וההיפוך, מיידי קיצוני לצד שני- שכן איבד את תועלתו.
זמן ממד הזמן נטול זיכרון עבר. לא חשוב, מעניין או רלוונטי, אלא מעיק, וסופח תשומות סרק יקרות.
לכן אין בחינה רטרוספקטיבית- אין מעשנה שישנה את העבר.
ההווה המידי הוא כר העשייה, לטפל באיומי העתיד המאיימים להתרגש.
מידתיות אם יש זיהוי שמושא האג’נדה באיום, ההתפרצות הרגשית לא מאפשרת בחינה רציונלית של הקצאת משאבים, במקום זאת שימוש בכולם, שכן יש לטפל באג’נדה ובעצם באיום הרגשי, ולכן יש תגובות גורפות שאמורות לחסל את האיום.
סבלנות בשל האיום המתמיד מכניסה למצב רגשי בלתי נשלט, אין סבלנות- כאן, עכשיו, מייד, ובלי ספיחים שיתעוררו בהמשך.
ברוב המקרים, הדמות נוירוטית, מפעילה טרור על סביבתה באופן שיש לצרוך את תשומותיה, במועד, במידה, בתצורה. אין לדמות את המשאבים הרגשיים, את הטולרנטיות לסבול פנייה שלא מתואמת אליה.
סביבה כמשאב עבור הפרסונה, הסביבה הוא משאב מתכלה, בעל תפוגה, עם ערך מתהפך.ישנה ציפייה של הפרסונה, שאותה אג’נדה שהיא מגוייסת אליה, הגשמתה אמורה להיות הכרחית או לפחות מספקת עבור סביבתה.
ישנה תמיהה אם לא כעס כאשר הציפייה לא מתממשת.
גיוס תמיכה ישנה מיומנות של גיוס תמיכה מהסביבה. משפיעה מטובה על סביבותיה.
חיפוש מתמיד והתכנסות לדמויות עצמתית, פותרניות, תומכת,
גיוס עמיתים אליה כמקדמת חזון משותף שקשור לאג’נדה שלה, אז יש לה בו עניין מיוחד והעמיתים מתגייסים בשל יכולתה להפעיל משאבים עצמתיים,
גיוס כפיפים, קרובים, או שמהווים פתרון או כמקטיני אי-נוחות, או ‘רק שלא יפרו שלווה’.
צריכת חמלה מול המשפחה הקרובה היא הדמות אותה יש לרצות, בשל צרכיה הייחודיים. שלא יפרו את האיזון בה שואפת להימצא, שכן בהעדרו תתפרק למצב רגשי בעייתי.
עצמה נתפשת כדמות עצמתית. מעוררת את הערצה על הנחרצות. נותנת השראה על ההישגים.
העצמה מיוחסת ליכולת להקצות משאבים בלתי מידתיים ליירוט האג’נדה.
עם זאת, זו דמות חלשה שמחפשת את מגוננות הסביבה, ובעיקר, לא יכולה להסתדר עם תעוקת חרדותיה.
אימפוטנציה בצד החתירה להתכנס לדמויות מושיעות, משנות מגמה, פותרנות על, מי שנמצא בקרבת הפרסונה לאורך זמן:

  1. הגיע מסורס, נכון לוותר על עקרונות חשובים כדי ליהנות מהטובין שיש לאג’נדה של הפרסונה להנות גם אותו,
  2. מי שצמח מתחת לפרסונה, בתוך האג’נדה, לא יכול היה לשרוד לאורך זמן ללא השפעות מעצבות על אופיו.
אינטליגנציה ישנה חוסר קוהורנטיות בין האינטליגנציה המיוחסת לפרסונה לבין השימוש בה מחוץ לקיום האג’נדה.
יש רתיעה ממורכבות,
מרכישת ידע שאינו משרת ישירות את האג’נדה,
ייחשב כחוסר פרקטיקה מיותרת, מייצרת רעשים תודעתיים המאיימים על השלווה הבלתי מושגת.
תחושה-רציונל ישנו בלבול מתמיד בין מניע לפעולה רציונלי או אמוציונלי.
בהגנה על או קידום של אג’נדה, הדחף לפעולה יכול להיחשב כרציונלי ולמעשה זה יישום רגשי בלתי נשלט.
לכן הפעולות נתפשות לעתים כבלתי סבירות, ומקבלות את נופך הרציונליות המדומה על ידי הפרסונה בהכריזה ‘הייתי חייב’ שזה רציונל כביכול לגיטימי לצורך בלתי נשלט. מבחינת פרסונה ‘תחושה’ בלתי מתומללת זה תצורה עליונה של סיבה לפעולה, ולכן לא רק שתמלול מקדים לא הכרחי, אלא הרציונל הוא בכלל משני לתחושה המדריכה הנעלה עליה.
סבירות הפרסונה עשויה להתייחס לשאיפה לצאת ממצוקה רגשית כרציונל סביר לפעולה שאחרת לא הייתה נחשבת כסבירה. הפרסונה תובעת מסביבתה להכיר בפעולות מסוג זה, כסבירות שכן, מבחינתה, הן הכרחיות לצאת ממצוקה רגשית אליה נשאבת ולא משתלטת על השלכותיה.
הומור אמצעי להציג את המציאות באופן שיספח את האהדה וקידום האג’נדה.
אהבה עצמית הפרסטונה ‘מאוהבת’ בייחודה, ועם זאת על בסיס קבוע מתחבטת עם מה הייתה משנה כדי שחייה יהיו נסבלים, שכן הם עבורה אינם.זהו מבנה אישיותי שעל אף המחשבות, הרצון הכמיהה, למידה, אימון, עשייה קונקרטית, לשינוי- קיים ובלתי משתנה.

מיתוסים

הנחשפים לפרסונה עשויים לייחס להתנהלותה האָפיינית ערכים חיוביים, נשאפים, ראויים לחיקוי, ולמעשה הם שוגים בתיוג:

  • עוצמה
    הפרסונה נתפשת כחזקה, שולטת, דומיננטית,
    שכן פעלתנותה, נחרצותה, מעשיה מעידים על כך.
    עם זאת,  כחלשה מבקשת הגנה מתמדת; החתירה להבנה, חמלה, עזרה, סעד, התחשבות בצרכים ייחודיים לה מסביבתה וחיפוש מתמיד של דאוס אקס מכינה לפתרונות גדולים, חובקים, עוצמתיים, כוללים, פותרניים במחי אבחה אחת, הוא גורם מאפיין קבוע.
    תפישת הפרסונה כעוצמתית מתקשרת לכך שמבחינת הפרסונה העניין שעל הפרק מועלה לרמת שרידה, שאין עליו דיון או ויכוח, ולכן גם לא פשרה, בעוד שמי שנמצא מול הפרסונה, חלש יותר- שכן טולרנטיות הוויתור גדולה יותר, במעגל חיצוני להכרח קיומו.
  • התפעלות/ נורמטיביות
    הפרסונה מצפה שיתפעלו מהישגי האג’נדה היחידה שלה. מבחינתה אישוש, נחמה.
    בצד אלה שעומדים מהצד ומנידים בראשם, מאתרים את הבעייתיות,
    הפרסונה עצמה יודעת כמה קשה לה, וכמה רוצה לשנות את הדאון שתמיד נמצא מעבר לפינה, ותמיד מקיים את הבטחתו להגיע.
  • אסרטיביות- שולטת על חייה
    התפישה שהפרסונה שולטת ומנווטת את חייה נסמכת על חיוויי שליטה ופעולה.
    פעולותיה הן תגובות לעובדה שאינה שולטת בחרדתה ופעולותיה העוצמתיות אינן מתוך אסטרטגיה ארטוכת טווח אלא מתוך תגובתיות לכאן ועכשיו.
  • עסוקה בסביבתה
    האג’נדה בה משקיעה את מכלול תשומותיה חיצונית לה.
    אז זהו שלא, אג’נדה אחת ממקדת את מהות יישותה, לא נותרו תשומות לטיפול חיובי, מקדם, בגירויים פריפריאליים, שאינם קשורים ישירות לה.
  • מנוחה ונחלה
    סיפוק, מנוחה, נחת- כביכול הסיבה לעשייה הבלתי נלאית, הכביכול זמנית, היא תמידית.
    סיפוק לא יהיה שם- החרדה לא נפתרה, מבנה האישיות לא השתנה, כנראה גם לא ישתנה.
  • מיומנות פותרנית
    העיסוק בפתרונות מקנה מומחיות ומיומנות.
    הפתרונות לא באים לפתור את הסוגיה מולה הפרסונה נמצאת. לאלה הפרסונה מגייסת את המומחים סביבה.
    פתרונות העשייה מופנים לטיפול מתמיד במצבים רגשיים בלתי נשלטים, שמבטאים את התגובתיות לחוסר היכולת הרגשית להתמודד עם השלכות המצב.
    יכולת הגיוס שלה את סביבתה לא ניתנים ללמידה ואימוץ, והפתרונות להשתלטות על הרגשיות המתפרצת לא מתאימים לאחרים, וכנראה שגם לא לפרסונה עצמה, מכיוון שבהיותו עובד, הפתרון רלוונטי זמנית עד להתפרצות הבאה הבלתי נמנעת.
  • (אי)אלימות
    לא מיוחס לפרסונה אלימות, היא איננה קרימינלית.
    עם זאת, פעולותיה אינן מידתיות בעוצמתן, הפרסונה מתכוונת להפעיל את מכלול התשומות להדביר כל בעיה, הן לתפישתה והן לתפישת סובביה.
    ככאלה, נקודתית הפרסונה פוגעת בפרטים אחרים, ותמידית- בעצמה.
  • אג’נדה חסינה
    ניתן לטעות ולחשוב שהאג’נדה, בשל היותה יחידה, היא בטוחה להישאר כזו, יחידה.
    מהלך החיים, לעתים, לא מאפשר יישום מתמיד לאג’נדה.
    אז, יכולת הביצוע, השבירה, הפירוק, ההרס תופנה כלפי האג’נדה.
    צפי-
    מכיוון שהאג’נדה היא משנית לאישיות, היא הכליא, תיעול האישיות מסוימת לעשייה וההתייחסות האופייניים לדמות, הפרסונה גם תפרק את האג’נדה, באותה תקיפות, נחרצות, בסוג של אלימות שאיפיינה את פעולותיה לקידומה.

הפרסונה

ישנה ציפייה של הפרסונה, ש-

  • סובביה האנושיים,
  • הגשמיים,
  • התשומות
  • והאירועים

יתגייסו לעזרה, סיוע ותמיכה לקידום האג’נדה.
הסובבים מהווים אינסטרומנטים להשגת האג’נדה והייצוב רגשי, לא בהכרח בסדר זה.

למעשה, העיסוק בספיחת אהדה רגשית חותר לייצוב, היא נדבך אחד מעל, במובן של אחרי החרדה, ומתחת, במובן של לפני תחזוק האג’נדה.

התניה לצמצום הגירויים הסביבתיים, בהתייחסות אליהם כגירויים מסיחי תשומות מהאנרגיה שאמורה להיות מתועלת לאג’נדה,
והתייחסות לגירויים הקיימים כהשלכה מתמדת המשפיעה על היישות האישיותית.

תגובתיות הסביבה

  • הסביבה מודעת, מגיבה, מעריכה את הנחרצות הנתפשת. את ההישג.
    • ככל שהצופה הנחרץ קרוב יותר, כן מעריץ יותר- אחרת לא היה יכול לשרוד.
    • מעריצים שאהדו ולא שרדו- מבינים את הבעייתיות.
    • ככל שהצופה הנחשף מרוחק כן התגובה לא נדרש למחיר הנתבע, כן יאהד את הדמות, לא נתבע לתשלום המחיר.
  • הסביבה מזהה את החן, את יכולת גיוס הפרסונות והמשאבים לרקידום האג’נדה.
  • התגובתיות, נוירוטיות, הפועלת ללא לאות, המידיות, גורמת לסביבתה של הפרסונה
    1. להעריך את היכולות, ההישגים, שמביאה ההתמקדות בקידום אותה אג’נדה.
    2. אלה שמייחסים לעצמם הססנות, ונחשפים לדמויות אלה, מתפעלים מיכולת ההחלטה הביצוע, הנחרצות, ומייחלים לפתרונות הגורפים החזקים שהפרסונה מדגמנת.
    3. אחרים, קרובים בצד אהדתם לדמות,
      מזהים את הפעולות הגורפות והנחרצות כסוג של תוקפנות, אלימות, שמופעלת על ידי הפרסונה לסביבתה בחתירתה לפתרונות, ובעיקר- לעצמה.
      הם מזהים בה קורבן של פעולותיה ואופן נקיטתם.
ניהול חיים

מכיוון שיש אג’נדה מקדמית ברורה וחזקה תכנית החיים היא מימוש האג’נדה.
מעבר לכך, אין ממש ניהול חיים, אלא,
התמודדות עם גירויים באופן שלא יסיחו את התשומות הדרושות להתמודדות עם המציאות,
תוך חשש, שלא יספחו תשומות תודעתיות מסיחות, שיש לפרסונה את הידיעה שאין לה את התשומות להתמודד איתן, בהצהרתה, חשיפתה, את מיחושיה, היעדר האנרגיה, הבעיות המדיציניות המהוות צידוק והוכחה שאין לה את התשומות הדרושת לטפל בהסחות אלה.

מנעד חיוויים רגשיים רחב, חזק, מהיר באמפליטודה ובתדר בין צחוק חזק לבכי, מוחצן.
קינון אינטנסיבית בקצוות.

הרגישות והחמלה מתועלים בעיקר פנימה, אל הדמות והאג’נדה.

חן, הומור עצמי מעורר אהדה רתום מידית ותמידית לגיוס ורתימת הסביבה על צירי יחסים ארוכי טווח שיהוו מקלטים לדמויות שעברו מתפקיד מקדם מטרה מידית לתפקיד מקדם רגשי על ציר זמן מתמשך.

מתאפיינת ביכולת יצירת ערך לסביבה המגוייסת.

בחינת מושגי ‘טוב’ ‘רע’ מופשטים, כשאינם ישירים לקידום האג’נדה, מפתיעים בכך שאינם תואמים את האינטליגנציה המיוחסת לדמות.
מוסבר ברגולציה אינסטינקטיבית להקצאת תשומות ל-מה שמחוץ לאג’נדה הראשית נתפש כמיותר, סופח אנרגיה וככזה- לא מעניין במקרה הרך, ומאיים במקרים הקשים, בשל תחושה מתמדת של חוסר תשומות מספיקות לניהול השליטה העצמית הבלתי מושגת.

ציפייה לזמינות אנרגיה ומשאבים גבוהה של הסביבה,
שלא תואמת את המוכנות להיות זמינים לאחרים.

חוסר סבלנות המאיים על הסביבה, שנובע מחוסר היכולת של הדמות להתמודד עם גיוריים חיצוניים, וחוסר הגבולות בתגובתיות אליהם.

איסוף חפצים, ארטיפקטים, אביזרים פרקטיים תומכים, ליצירת טוויסטים תודעתיים מנחמים.

תחת מסווה של החצנת עצמאות, חתירה מתמדת להתכנסות לכוחות גדולים, מושיעים, פותרניים, מגוננים וחומלים.

תקשורת עם קשב סביבתי מצומצם, מעט למהות אחר שאינו נוגע לממשק היחסים, תגובה שאינה תואמת לתוכן אלא למה שמתאים רגשית בעת הגירוי.
חיתוך, זירוז וצמצום שיח שיתכנס לפרשנות המציאות עם אג’נדה מקדמית שמטרתה הקלת עומס ותעוקה רגשית.
תביעה להבנה, ‘זה אני, המותג.’

עמיתי הז’אנר

Sounds familiar? מכרים שניתן להשליך עליהם התנהלויות דומות?
זה ז’אנר.
אין זהות בין שני פרטים.
יש דמיון עמיתים המאכלסים את הז’אנר.

העמיתים לז’אנר נבדלים האחד מהשני ב

  • קרבה משתנה לליבת הטיפוס
    • כמה קיצונית הם מיישמים את המאפיינים,
    • עד כמה הם קיצוניים ביחס בין תפישתם את סביבתם כמשרתת את האג’נדה, והבנה שלסביבה יש אג’נדה לגיטימית משל עצמה.
  • הפלטפורמות המיישמות
    האג’נדה השונה ויישומי הקידום שלה,
  • מידת הפתולוגיה- המצוקה הרגשית.

 

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share