מניעת העדפת בוחר, בחוק

כמה ימים לאחר הבחירות לכנסת ה- 23, עופר שלח (כחול לבן), אחמד טיבי (הרשימה המשותפת) ואיציק שמולי (העבודה מרצ גשר) יוזמים חוק שלא יאפשר הטלת הרכבת ממשלה על מי שיש נגדו כתב אישום.
וכמה שבועת לאחר מכן, איציק שמולי מתפרץ אחרי התגנצות כחול לבן לראשממשלהשלושהכתביאישום.

אני מתנגד

אישית

רואה עצמי כחותר רציונלית.
בסנטימנט הבסיסי עליו מונחות תפישות ציונליות,
אצלי, אני, מוטה רצון, כמאפיין דומיננטי.
לא סדר, ציות, הסכמה, ספיחת אהבה או הכרה, ושאר אינסוף, מה אפשר, ואני לא.

מצב עכשווי

בהינתן 100% בעלי זכות הצבעה,
פחות כל מצביעי ליכוד –– עוצמה, בן גביר,
פחות חלק ממצביעי ישראל ביתנו, ליברמן,
פחות האדישים שלא התנגדו,
==
פחות מ- 50% שמתנגדים לנאשם עם שלושה כתבי אישום שיעמוד בראשם.

מבחינתי – בושה ברמה הלאומית.
ועם זאת

אם יש רוב שמחייב שנאשם בפלילים יכהן כראש ממשלה כשחלק
אחד אומר
“אני אזרח שומר חוק, מבין ויודע, ומסכים לכל מה שאני שומע ונחשף אליו, ועדיין רוצה שנאשם בפלילים, פרטיקולר יכהן כראש ממשלתי,
שני גורס
אינני מאמין, לכלום. אני רוצה את הטהור והזך שתפרו לו תיקים, שיהיה ראש ממשלתי,

אני, כסוג של פרוגרסיב רדיקל, מוטה רציונל ורצון אומר, ש–

להטייתי,
רוב מספר רצונות,
גובר, רציונלית מתמטית (גם אם הרצון המסויים הזה הוא סנטימנט שאני בז לו) על חוק ערטילאי שאמור לשמור על ‘רצון הקהילה’.

במלים אחרות,
כמוטה רצון אישי,
יותר מאשר לפורמליסטיקה של חוק כשלעצמו,
רצון מצרפי של רוב גובר על פורמליסטיקה שמשמת כחבק בפני מצבי קיצון.

לכן,
לטעמי,
לא ניתן או הוגן לחסום רצון רוב באמצעות חקיקה תוך ניצול ביורוקרטיה.

אף על פי

כן, אני מבין ויודע שהצד הקונסרבטיבי לא בוחל בנקיטת אמצעים כדי להגשים וליישם את עיקרי אמונתו.

הצד השני לא עובד מול יושרה, אתיקה, אסתטיקה.
הם עובדים מול כוחות-על, אל, מנהיג עליון.

ועם זאת,
ערכיי שלי, התנהלותי, היא מול עצמי לא מולם.

ביושר

כן, אני מתנגד.

אני לא מסוגל לנגוע בתרנגולת חיה, ובצהריים אוכל ‘חזה עוף שרוף על האש’.

שמח שיש מי שכן עושה את העבודה הזו, ואני רוחץ בערכיי.

המעניין

בעידן זה, רבים הפורמליסטים, אמוניים לאומניים, שומרי חוק,
רוצים נאשם בפלילים שיעמוד בראשם.
אינני מכבד אותם,
ו-כן, אני מסכים להכרעת הרוב;
לא אידאולוגית, פרקטית.

Share