דימוי מתאמץ, מעיד על בעליו, לא על מושאו
לא אוהב מטפורות.
מטאפורות מתוקות, מיוזעות מתאמצות;
תכליתן להעיד על מנסחיהן,
לא על מושאן,
דוחות אותי,
עושות לי – תתרן בגינת וורדים רגשית – רע לעור הפנים.
כשאמרתי לידידי הנערץ:
'אני ממש לא עקשן, אני רכרוכי, תבוסתן וותרן',
ענה:
"להגיד על דיקמן יאיר רכרוכי זה כמו לשבת על סברס ולספר שישבת על ספוג."
ידידי האמן, מסניף מטפורות לא לפרנסתו למחייתו, התייחס לכך:
"גאון לירי.
תראה איך אתה פתאום מבין (ונהנה) ממטפורות. רכיכה שכמותך."
אכן אני רכיכה:
"אני אוהד מטפורות
- מתארות מציאות*
* יכולות להיתפש, להיות מובנות, באופן דומה על ידי בעלי תודעה בלתי תלויים, - אינן מתיימרות לברוא מציאות ו-כן לאחוז, להסביר אותה לתודעה בלתי קשורה,
- מחוספסות, עם תאימות שאינה מושלמת,
- עוסקות בי
– אדם, אני, קרוב אצל עצמו, עצמי, - בהשמצה, בשלילה,
בעידן הפוליטיקלי קורקט לא סומך על חיוויים חיוביים, - אותנטית.
ידידי האמן – הוא בכלל רומנטיקן חובב ייצוגים ומטפורות ידוע, עומד על שלו:
"עדיין מטאפורה היא מטפורה (סיגר הוא רק סיגר)"
אינני מתנגד, נהנה ממטאפורות אם מכילות חצי תריסר מרכיבים
גם אם נעדרת את רכיב 4.
והכי חשוב – אני מתייחס ל'כמו' לא במובן המטפורי, אלא שחולקים אלמנטים שקולים במשמעותם.
