זה לא הוא, זו הדמוקרטיה

הצעה לקמפיין

בחירות בדמוקרטיה ייצוגית, מהוות אמצעי למשתתפים לבטא את העדפתם בין מועמדים לבחירה.
מועמדים, פרסונות או מפלגות, מציגים לבחירת המשתתפים:

• תמהיל כישורים אישיים נתפשים,
• למימש פרקטית
• את מצעם, חזונם, הבטחותיהם.

תמהיל בלתי ניתן לכימות זה פוגש את סנטימנט בוחר, הבלתי ניתן לכימות למרכיביו ומשקלותיהם, ועם זאת באופן אימפרסיוניסטי מוצק דיו כדי להיווכח, רוב האוכלוסיה שומרת על ציר זמן על דפוסי הצבעה יחסית קבועים, התנועות הן מעטות, באמפליטודה נמוכה, וכשקורות הן על ווקטור מסויים, כשמיעוטן מתאפיינות בזגזגת מובחנת בין רעיונות הופכיים.

עם זאת בהסתכלות על בחירות עבר בישראל, במבט על וברטרוספקטיבה, רובן נסבו על נושא קונקרטי מסויים, איך פוגש את סנטימנט המצביעים.

בחירותא 2019 ובחירותב בהמשך, אינן סביב 'הכרעה ביצועית על תפישה ערכית'.
גם אלה של 2015 לא היו, ולא אלה של 2013.
בחירות אלה היו על 'נתניהו כן או לא'.

עם אילנות כאלה

במאמרו של גדי טאוב בהארץ https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7065233, 28.03.2019 20:00, אני מסיק שהוא שותף לתפישתי על הבחירות כ-הכרעה על תצורת הדמוקרטיה.

טאוב עושה זאת מזוית לעומתית שונה משלי.

לתפישתו, רצון העם כריבון גובר על החלטות בית משפט, כולל פסק דין חלוט, בבחינת – אם העם מחליט, שהוא רוצה ראש ממשלה שהורשע, יש לכבד את פסיקת העם.

אני מבין את הדרישה;
הרציונל של רצון הרוב גובר על אות חוקתית הוא גם סוג של דמוקרטיה, פופוליסטית, גם אם אני אינני רוצה את השלכותיה.

אכן, על פני הדמוקרטיה נסבות בחירות אלה.

בחירות אלה

כעת, טרום בחירות 2019, הנושא אינו אשרור המשך כהונת נתניהו, אלא על 'אופי, פני, ערכי הדמוקרטיה במדינת ישראל.'

בעת 'משמרתו' של ראש הממשלה, אכן המצב הכלכלי השתפר בכמה פרמטרים. לא ברור מה החלקו של נתניהו – כן, זה היה ב'משמרתו'.

בה בעת, באותה משמרת, אמון הציבור ברשויות הממלכתיות, רשויות השפיטה והאכיפה התערער.

יש לרפרר ל'דמוקרטיות עממיות', רוסיה–פוטין, טורקיה–ארדואן, רמיזות עמומות לאיטליה וגרמניה בשנות ה-30.

יש להנגיש את המידע באופן שהמקבל אותו יחשוב האם רוצה להיתפש בעיני עצמו כמכשיר בידי השלטון הנוכחי להכשרת דמוקרטיה מהז'אנר הפופוליסטי.
להמנע מאזכור השם נתניהו – הוא לא הנושא.
תפישת הדמוקרטיה היא על הפרק.
ההחלטה בידי הבוחר, איך הוא היה רוצה, באיזה טעם הוא מעדיף את הדמוקרטיה שלו.

וזאת בהתעלמות מהחשדות להתנהלות לא חוקית, אתית או אסתטית. את זה שיעשו אחרים.

ההליכה על ראש נתניהו, טקטית

• מטשטשת את העיקר – הבחירות הן בין שתי פרשנויות לדמוקרטיה,
• ממצקת את גוש תומכיו סביב אישיותו הפוגשת את הסנטימנט,
• בעלי הביקורת האישיותיות על הריבון המכהן גורסים שהוא שומר על מימוש האינטרסים/ סנטימנטים שלהם, טוב יותר מאלטרנטיבה אחרת,
• תמיד יהיה מי שיילך על ראשו של נתניהו.