פרוטוקול איחור, היעדרות

הצעה לטיפול

בתמצית

עדכון
המאחר, הנעדר,
את שותפיו למועד שנקבע
שלא יעמוד בהסכם שנקבע,
בעת שהמאחר, הנעדר, נוכח בכך.

אין מי שנהנה מכך שמאחרים או נעדרים לו.

בדרך כלל, ובאופן מרהיב פרסונה
ליברלית יותר לאיחוריה שלה – אלה שהיא מאחרת – מאשר לאיחורי אחרים, בכללי,
וטולרנטית פחות לאיחורים אליה – בפרטני. להמשיך לקרוא פרוטוקול איחור, היעדרות

נחמה

הודאה בטעות היא נחמת נטולי ההומור ובעלי היושר האינטלקטואלי.
מערכת "וגם":

  • בעלי ההומור יביטו על הטעות מזוית אחרת, מנטרלת את הטעות,
  • נטולי היושר האינטלקטואלי אינם חותרים לאמת.

"אני תכליתי"

מעיד על עצמו מי שאני מזהה בו

  • חד-ממדיות,
  • ראייה הכונסת את המציאות הנתפשת לדיכוטומיה תומכת החלטה ברורה,
  • תפישת עולם הגזורה מקידום יעד מקומי,
  • עומק תפישה פוליטית ככותרת הראשית בעיתון אותו יום,
  • התמקדות בתוצאה, מהירה, מדידה,
  • חוסר עניין בתהליך.

חתירה לתוצאה

ידידי הנערץ, חתרן גדול של פתרונות מיידיים, גורפים, משָני מציאות.
בנו מתקשה בהיבטים מסוימים בלימודיו:
"ישבתי איתו, ובשלוש דקות לימדתי אותו מה שמלמדים בבית הספר ב-3 שנים." דיווח בסיפוק.

מה יכתב על מצבתי?

הבנזונה היה תאב חיים

  • תודה שנשאלתי.
  • לא יודע.
  • זה לא חשוב לי.
  • מבחינתי שלא תהיה מצבה.
  • מוות זה העדר חיים.
    ערך נגזר מחיים. מתרומה להם.
  • אין לי עניין בכל מה שנעשה אתי אחרי מותי, גופתי חסרת הערך, אם תוכל להביא ערך או בשימוש לחיים או למחקר – אשמח.
    כעת.
  • מבחינת שימור הזיכרון – אין עניין.
  • מקווה היום שיהיו מי שיזכרו אותי לטובה במובן שהיטבתי איתם משהו.
    צער על מותי מהווה סוג של חיווי על כך.
    חיווי שלא אהיה מודע לו – לכן לא מעניין.
  • אז, אם מה שיהיה כתוב על המצבה כמטפורה משקפת את חיי, אני חי כדי להצדיק את המשפט הבא:

תאב חיים, חתר למימוש תקשורת, סקרנות ופאן.

מגדל בבל

אצ'ו פצ'ו ואני ישבנו במסעדה.

– "בכתיבה, אתה מטיח בי כל כך הרבה טקסט שהרהיטות שלך הופכת לעילגות."

– "אתה הופך את סף הסבלנות וההבנה שלך למדד הרהיטות שלי?
היית קורא את שייקספיר, והיית אומר שהוא עילג מפני שהוא נותן בך יותר מדיי טקסט או מלים גבוהות?"תקשורת בבילונית

– "רגע, אתה משווה את עצמך לשייקספיר?"

אני חופן את ראשי בייאוש.

– "אני רואה שנעלבת, שכבית, אני מתנצל, לא מתכוון להעליב אותך."

– "אתה ממש לא מעליב אותי, אני לא עושה הפחתת ערך עצמית וולונטארית בשל תפיסתך את זנב המהות מצידה הלא נכון."

אני עושה דבר יותר גרוע- אני מאבד עניין."

זכויות יוצרים

Intellectual Property

intellectual_propertyבכמה מקרים התבקשתי לנסח, לערוך טקסטים של אחרים.

במקרים שנשאלתי מה עמדתי לגבי הקרדיט על רעיונות שהעליתי או טקסט שכתבתי, התייחסתי כך:


להמשיך לקרוא זכויות יוצרים

!Bon Voyage

דיקמן מוצ'ילהסע,

  • תיהנה בכל הכוח,
  • נסה הכל,
  • (כנראה ש)לא תחזור לשם שוב, תעדיף לחוות מקום שלא היית. וגם אם כן, מָצֶה כאילו לא,
  • הצטער על דברים שלא עשית, לא על מה שכן,
  • היה גם לבד, החוויות אז חזקות יותר,
  • החוויות, הסיפורים (שלי לפחות) הם מול אנשים, מצבים אנושיים.
    לא מול נופים, תופעות טבע, מונומנטים היסטוריים או מימוש תוכניות שנעשו בחדר מחשב. אלה √יים,
  • כך, תקלה שלא עלתה בבריאות נפשית, פיסית או יותר מ-1,000, לא חשוב המטבע, זו חווייה.
  • רוץ אחרי חוויות שתנפקנה חוויות או תובנות בלתי נשכחות, לא אחרי $200 שאותם כן (תשכח).
  • מָתֵן שתייה, המנע מכל תצורת סם, הן ברמה האישית והן לידך, המקומיים חסרי הומור, וגם לך אין מספיק כדי שתיהנה מסיבוב שיעשו לך על התחת.

כשאתה שם, תביא לי, בעצם לך, שני דברים:

  1. חווייה משמעותית שחווית,
  2. תובנה משמעותית לחיים שניסחת.
  3. אם בא לך, שלח לי אוירון דיקמן (חפש בגוגל), שאוסיף למנחת הגלריה.

סיוע עסקי

בפעם הקודמת שהייתי בבנגקוק תאילנד, 2009, ישבתי בקפה, שכחתי ממנו.

הפעם הגעתי שוב. Lazy Chair: קיטון בפאתי שוק לא חשוב. רוחב, פחות משלושה מטרים. עומק- אין שישה. המרחב כולל קאונטר הכנת קפה, מעבר, קאונטר ישיבה על כסאות בר, שירותים, ומדרגות תלולות למרחב הזהה בגודלו מעל.

הוא ואשתו, אולי חברתו, זוג תאילנדים, אולי לא, חנאנות ממשקפות מהז'אנר שמצפה לראות בפקולטה לחשבונאות או למשפטים, לא בהנהלת קיטון קפה בשוק, מזהים אותי, מקדמים אותי בברכה, ומראים לי שלט באנגלית, שהמקום מאפשר לצ'רג'ר אלקטרוניק דוויסס.

בפעם הקודמת שהייתי, שקעי החשמל היו נעולים, והיו גובים על הטענה, לא-זוכר-כמה.

לראשונה, שישבתי שם, כשיצאתי, תרגלתי את יכולת הפנייה, וייעצתי לו, שיעלה במעט את מחיר הקפה ויציע הטענה חינם.

ומאז, ועד עצם היום הזה "עסקיו פורחים".

Win win. הוא, הלקוחות ואני שמייחים.

גלישה

אבי הגולש

את הגלישה, browsing, המציא אבי.
הוא היה מרפרף על ספרים, מסמן בעפרון X על מימין לפסקה שמצא אותה כחשובה, שפעם,
בקונספט של משיח יבוא – עתיד שלעולם לא יקרה,
יחזור אליה.