אמרו עלי – הרווחתי ביושר

משך קריאה כ־ 13 דקות

רוב נרדף, מיעוט רודף

אכן שָמוץ הושמצתי.
אני עד: כל חיווי – בצער, בשמחה, בזעם, בהנאה, באדישות, בלי כוונה – הרווחתי ביושר.

בעבר, פירטתי השמצות על־פי מועד ההשמצה.
בהמשך, על פי פרסונת המקור.
בהמשך המשך, בשל ריבויָן, ההשמצות יוצגו אָלֶף (אני חותר ל-אֶלֶף, ואז לרבבה) בית(ית):

קודקס ההשמצות

• ⁠⁠איך תגיע לגיל 60 עם עננת הרדיואקטיבית המרחפת מעליך, אם כל דבר אתה מפרק לרמה האטומית שלו?
• אנא, תהיה אנין טעם, אל תבלע את האוכל יחד עם הקרטון והמפית ואחר כך תגיד ש’היה טעים’. תתבגר קצת.
• אני סרבן מצפון לקדם את אתרך.
  • “מבקש להצטרף לתוכן ההקלטה של הדובר שאינני בטוח לשמו (– ר’ ר’ישל’ה, רונן רודיק).
    מניח שלא תכחיש שכבר בשנות העשרים לחיינו הייתי מהראשונים, אם לא הראשון, שזיהיתי את הבעיה. נכון לימים ההם טעיתי רק באבחנתי העדינה מידי, ‘מעיק’.
    כיום, בשישימים לחיינו מבקש לומר ‘בלתי נסבל.'”

  ואוסיף בסיפוק ש’קנאת משמיצים תרבה שמחה.’

• אלים.
• אתה ״מזוכסיט אינטלקטואלי״ כל מה שאתה כותב ומייצר מטופל אצל 0.00000000000000000000000 בלי אחד בסוף, אחוז מאוכלוסיה. יאללה אם זה חשוב תוסיף אחד בסוף.
• אתה דומה לביבי –
  בלתי נסבל ובכל זאת מקשיבים לך.
• ‘אתה עסוק בלהראות לכולם כמה אתה חכם’.
  אני כמובן גם מכחיש נמרצות וגם דוחה מכל וכול. אני גורס שזו השמצה פרועה וגם חסרת בסיס, שכן “הם רואים לבד. לא צריך להראות להם.”
• אתה רוצה להיות גורו, ואתה לא.
• בזכותך השתקתי את קבוצתנו. זה אומר הכל!
  אמירת הפוחייז מבין האחים. חברים שונים [אם כי בעלי מכנים משותפים מסויימים], איש לא יאמר עליהם ‘חלשים/ פראיירים’ או ‘עדיני נפש’. הם בעלים בעמיהם, משפחות, עצמאיים, גברים, שעירים, בני למעלה מ- 50(!), התכבדו, לא התעצלו ולא התביישו, ו-:
  השתיקו קבוצת רשת חברתית, בגללי. לא יכלו לשאת את נוכחותי. הווירטואלית!
• בלתי מנוהל.
• בעיה באינטליגנציה רגשית.
• בריון תודעתי.
• גזען. חסר טאקט. חסר סובלנות. לא גמיש. (ד. א. מ., בת כיתתי הנערצת. מי יסביר לה שאלה דיאט השמצות? אם היא תשתפר… אמחק את ההשמצותקאלאך האלה.)
• הוא איש מאד חכם שעוסק המון בניסוח תובנות והרבה בהבדלים בין שמרנים לליברלים. הכרתי אותו על משאית המובינג בניו יורק. הוא מבריק אבל לפעמים אני מאבד סבלנות משום שהוא לא מרפה.
  המלצה לאחר – אין להתייחס לפתיח מילות הדיפלומטיה המתוקות, אלא רק לאותנטיות.
• ההורים שלי היו אוסרים עלי להתחבר עם ילד כמוך.
• הזוי.
• החברים שלך הם לצורכי הראיונות שאתה עורך להם.
• הספקנות הבלתי פוסקת שלך, זוועה עד לרמה של להקיא, אתה אדם שלא מאמין לעצמו.
• הקשר הקטן איתך מוציא את הקישקע.
  אתה feaster רגשי מהמדרגה הראשונה.
  יש פיסט בכוס ואני עשיתי טרנספורמציה לפיסטינג שכלי רגשי.
  במילים שלי, אתה מכניס אגרוף לשכל ומסובב עד שהמיץ יוצא והתוצאה היא תיסכול ללא גמירה.
• זועם.
• זקן.
• זקנתך מביישת את נעוריך.
• זקן טרחן.
• זקן נרגן.
• חֶלְאָה.
• חמוד תקשיב, אתה בנאדם מוגבל! עם חוסר יכולת בסיסית לראות מעבר לתלוש משכורת!
  ותפסיק להתווכח… אני אפטר אותך לפני ששכרתי אותך.
• חמור.
• טב”ן – טרחן בלתי נלאה, תלונה על שבמקום להתייחס לנקודה בשיח אתה מפנה לבלוג.
• טהרן, מסתכל על החיים מהאוורסט.
  [האמת? מהבלקון, מרפסת, גזוזטראת צְפִייתי – האוורסט נראה כתלולית מוריקה.]
• טמבל.
• טרחן [עם וללא] פתטי.
• כוונותיך וניסוחיך חוזרים עד זרא.
• ככה אני זוכרת אותך, נהיית יותר דומה לעצמך עם השנים.
  [בגרסת ההשמצה.]
• כפייתי.
• כשאמרתי: ‘אני ממש לא עקשן, אני רכרוכי, תבוסתן וותרן’, ענה לי
  להגיד על דיקמן יאיר רכרוכי זה כמו לשבת על סברס ולספר שישבת על ספוג.
• כתיבה לא מובנת –
  • “אם אתה רוצה להיות לא מובן פשוט כתוב.”
  • קבל כמחמאה או או לא מחמאה, כשאומרים ‘קראתי את דיקמן זה כמו להגיד קראתי את שייקספיר’ בלי צחוק, ההבדל ביניכם שאתה כותב על דברים ממשים והוא התנהל סביב רגשות. [מיוחסות לו 835,997 מלים, גי דומה ל-מה שאני כתבתי, but, היי – אני יצרתי גם תמונות.]
  • צריך מילון כדי להבין (החל משניה 21)
• לומד מאחרים כמדען על צפרדע.
  תרגום: טרוניה על שלא התפעלתי מהסבר וורבאלי, שלא רכשתי את הנרטיב שהוצע.
• מגעיל, איחס.
• מהנדס תודעתי.
• מוציא קוץ ומכניס אחר במקומו
  אני, אם יורשה, מתייחס לכך כהשמצה פרועה חסרת בסיס: אני מוציא קוץ ומחליף בנעיצת מסמר קהה מלובן וחלוד.
• מלְאֶה.
• מעצבן.
• מצליף.
• מרדן.
• משק סגור.
• מתנשא, מתנהג כבן אצולה.
• מתעלל.
• נותן לאופי שלו לטפס עליו.
• נרקסיסט. מתפעל מעצמו. (ר.ר.)
• סבתי עליה השלום אמרה לי פעם, שאדם נבון יודע הוא אחד שיודע מתי להפסיק מתן תרופות לחולה, ולהתחיל לקחת אותן בעצמו – אותך כבר אי אפשר לעצור ודבר לא יעזור. אני, לעומת זאת, לקחתי שני אופטלגין לפני ששלחתי לך את האמייל הזה – מי יתן ותמצא מרגוע נפשי שלוות נפש ורוח.
• עכשיו אתה קורא לי ‘דוד זקן…’ דיקמן, עוד בורג אחד יוצא ונופל לי התחת.
• עסוק ב-לשים אנשים במגירות.
• עריץ.
• פסיכופת.
  דיווח של קולגה, שעמית באנגולה אמר בעקבות מייל שכתבתי. אינני זוכר האם ומה, אך מובחן, חזק מדי מכדי להתעלם.
• פרא אדם.
• פתטי.
• ציני, סוג של חופר, מנסה להראות שאתה תמיד צודק, לא ממש מקשיב, מחזיק בדעות קיצוניות ובטוח שצודק.
• ציפורן חודרנית, לא אזמין אותך ללווייה שלי.
• קמצן.
• רוצח תודעתי.
• רכלן.
• שיפוטי.
• אני שמה את נפשי בכפי כשפונה אליך.
• שרוט.
• imposer.
• pepper grinder, Dr. Spock, Volcano.
  [משתדל לא לקפח את מיעוט קהילת דוברי אנגלית.]
  [לצערי, לא הבנתי את השמצות השפות האחרות.]

ציון מיוחד

פרובינציאל היא אמירה ששמעתי פעם אחת, ולא כקללה, אלא – אתה אוהב להיות בחו”ל מעצם העניין של לא להיות בארץ, וזו פרובינציאליות.

זו השמצה בינונית, היו לחות ממנה, מה שנותן להשמצה נגוהות עוצמה הוא מקורה.

ההשמצה החביבה עלי מכל

שלושה מחבריי התקבצו בבית קפה לקבל את שהבאתי מארה”ב.
אין קשר ביניהם – נחשפו, לא באמת מכירים האחד את השלישי.
בעוד השלישי רואה אותי משפד אחד וחורך סימולטנית את השני,
ניחם אותם:

“אנחנו רוב נרדף. הוא מיעוט רודף.”

לא כדאי, לא יודע, לא יכול, לשפר השמצה מעולה זו;
ממש מצויינת,
ובעיקר נכונה,
ניתנה אותנטית בזמן אמת.

עם זאת, בשימוש בייחוס כפייתיותי,
אני הייתי אומר על הנרדפים, שהם

• הרוב הנרדף, בלי ר‘, ביחיד,
• או בלי ד‘, ברבים.

אח, איזה איכויות ניתן להוציא מאנשים כשהם מסירים מסכות, מאבדים רתמות שליטתם בעצמם, מתבטאים אותנטית.

“ואני אוהב שמשמיצים אותי”

ניתן, כמובן, לא להאמין לאמירה זו. וזה בסדר, כל אחד ותקפויותיו.

כשאני עונה לעצמי ‘למה אני נהנה כשמשמיצים אותי?’, אני מציע את ההסברים הבאים,
כשלא ברור הסדר, לא המינון, ואולי בכלל השמטתי אלמנטים:

• אני אוהב את תשומת הלב הזו; זה לא משעשע, זה מצחיק (אותי), כשאני מנטרל את עוגמת הנפש של מי שהשמיץ מקצף דמו,
• סוג של ביקורת מתריסה למי שחרד לתדמיתו ולתחזוק מתמיד של חיוויים חיוביים,
• ואולי משעשע אחרים בהשמצות עמיתיהם אותי,
• הפחתת ערך אישית וולונטארית, אותנטית ומתכוונת שאינה מייחלת להפרכת השומע היא התנשאות אולטימטיבית, במיטבה, מעידה על תחזוק תחושת ערך עצמונית,
  ובמלים אחרות ‘הפחתת ערך עצמית, היא התצורה הגבוהה ביותר של התנשאות’,
• נשמע פתטי, אפילו לאוזני המיומנות – אני מוקף בכל כך הרבה מסכות, מסכים, הסכמות, מתיקויות, וסוכר, ומחוות, והעמדות פנים, ופסאדות, שהשמצה אותנטית, מהלב ממתי לב משמיץ? a figure of speech, לחה ממיצי תודעה, עם פירורי כבד, בלתי נשלטת או שלא עברה את סירוק הבקרה את פֶן הניסוח המקל, עושה לי את זה.
• משער, ואולי טועה, שזה כמו אלה שמקלפים להם את העור מסביב לציפורניים, עושיפ פירסינג לאברים רגישים, שורטים עצמם – סוג של כאב שנעים להם. (רק שלי זה רק נעים לא באמת כואב.)

דברים בשם אומרם