משך קריאה כ- 5 דקות
רוב נרדף, מיעוט רודף
אכן שָמוץ הושמצתי.
אני עד: כל חיווי – בצער, בשמחה, בזעם, בהנאה, באדישות, בלי כוונה – הרווחתי ביושר.
בעבר, פירטתי השמצות על־פי מועד ההשמצה.
בהמשך, על פי פרסונת המקור.
בהמשך המשך, בשל ריבויין, ההשמצות יוצגו אָלֶף (אני חותייר ל-אֶלֶף, ואז לרבבה) בית(ית):
קודקס ההשמצות
- איך תגיע לגיל 60 עם עננת הרדיואקטיבית המרחפת מעליך, אם כל דבר אתה מפרק לרמה האטומית שלו?
- אנא, תהיה אנין טעם, אל תבלע את האוכל יחד עם הקרטון והמפית וא”כ תגיד שזה היה טעים. תתבגר קצת.
- אני סרבן מצפון לקדם את אתרך.
- “מבקש להצטרף לתוכן ההקלטה של הדובר שאינני בטוח לשמו (– ר’ ר’ישל’ה, רונן רודיק).
מניח שלא תכחיש שכבר בשנות העשרים לחיינו הייתי מהראשונים, אם לא הראשון, שזיהיתי את הבעיה. נכון לימים ההם טעיתי רק באבחנתי העדינה מידי, ‘מעיק’.
כיום, בשישימים לחיינו מבקש לומר ‘בלתי נסבל.'”
ואוסיף בסיפוק ש’קנאת משמיצים תרבה שמחה.’
- “מבקש להצטרף לתוכן ההקלטה של הדובר שאינני בטוח לשמו (– ר’ ר’ישל’ה, רונן רודיק).
בלתי נסבל ובכל זאת מקשיבים לך.
אמירת הפוחייז מבין האחים. חברים שונים [אם כי בעלי מכנים משותפים מסויימים], איש לא יאמר עליהם ‘חלשים/ פראיירים’ או ‘עדיני נפש’. הם בעלים בעמיהם, משפחות, עצמאיים, גברים, שעירים, בני למעלה מ- 50(!), התכבדו, לא התעצלו ולא התביישו, ו-:
השתיקו קבוצת רשת חברתית, בגללי. לא יכלו לשאת את נוכחותי. הווירטואלית!
המלצה לאחר – אין להתייחס לפתיח מילות הדיפלומטיה המתוקות, אלא רק לאותנטיות.
אתה feaster רגשי מהמדרגה הראשונה.
יש פיסט בכוס ואני עשיתי טרנספורמציה לפיסטינג שכלי רגשי.
במילים שלי, אתה מכניס אגרוף לשכל ומסובב עד שהמיץ יוצא והתוצאה היא תיסכול ללא גמירה.
ותפסיק להתווכח… אני אפטר אותך לפני ששכרתי אותך.
[האמת? מהבלקון, מרפסת, גזוזטראת צְפִייתי האוורסט נראה כתלולית מוריקה.]
להגיד על דיקמן יאיר רכרוכי זה כמו לשבת על סברס ולספר שישבת על ספוג.
תרגום: טרוניה על שלא התפעלתי מהסבר וורבאלי, שלא רכשתי את הנרטיב שהוצע.
אני, אם יורשה לי, מתייחס לכך כהשמצה פרועה חסרת בסיס: אני מוציא קוץ ומחליף בנעיצת מסמר קהה מלובן וחלוד.
דיווח של קולגה, שעמית באנגולה אמר בעקבות מייל שכתבתי. אינני זוכר האם ומה, אך מובחן, חזק מדי מכדי להתעלם.
[משתדל לא לקפח את מיעוט קהילת דוברי אנגלית.]
[לצערי, לא הבנתי את השמצות שפות האחרות.]
ציון מיוחד
פרובינציאל היא אמירה ששמעתי פעם אחת, ולא כקללה, אלא – אתה אוהב להיות בחו”ל מעצם העניין של לא להיות בארץ, וזו פרובינציאליות.
זו השמצה בינונית, היו לחות ממנה, מה שנותן להשמצה נגוהות עוצמה הוא מקורה.
ההשמצה החביבה עלי מכל
שלושה מחבריי התקבצו בבית קפה לקבל את שהבאתי מארה”ב.
אין קשר ביניהם – נחשפו, לא באמת מכירים האחד את השלישי.
בעוד השלישי רואה אותי משפד אחד וחורך סימולטנית את השני,
ניחם אותם:
“אנחנו רוב נרדף. הוא מיעוט רודף.”
לא כדאי, לא יודע, לא יכול, לשפר השמצה מעולה זו;
ממש מצויינת,
ובעיקר נכונה,
ניתנה אותנטית בזמן אמת.
עם זאת, בשימוש בייחוס כפייתיותי,
אני הייתי אומר על הנרדפים, שהם
- הרוב הנרדף, בלי ר‘, ביחיד,
- או בלי ד‘, ברבים.
אח, איזה איכויות ניתן להוציא מאנשים כשהם מסירים מסכות, מאבדים רתמות שליטתם בעצמם, מתבטאים אותנטית.
“ואני אוהב שמשמיצים אותי”
ניתן, כמובן, לא להאמין לאמירה זו. וזה בסדר, כל אחד ותקפויותיו.
כשאני עונה לעצמי ‘למה אני נהנה כשמשמיצים אותי?’, אני מציע את ההסברים הבאים,
כשלא ברור הסדר, לא המינון, ואולי בכלל השמטתי אלמנטים:
- אני אוהב את תשומת הלב הזו; זה לא משעשע, זה מצחיק (אותי), כשאני מנטרל את עוגמת הנפש של מי שהשמיץ מקצף דמו,
- סוג של ביקורת מתריסה למי שחרד לתדמיתו ולתחזוק מתמיד של חיוויים חיוביים,
- ואולי משעשע אחרים השמצות עמיתיהם אותי,
- הפחתת ערך אישית וולונטארית, אותנטית ומתכוונת שאינה מייחלת להפרכת השומע היא התנשאות אולטימטיבית, במיטבה, מעידה על תחזוק תחושת ערך עצמונית,
ובמלים אחרות התצורה הגבוהה ביותר של התנשאות, - נשמע פתטי, אפילו לאוזני המיומנות – אני מוקף בכל כך הרבה מסכות, מסכים, הסכמות, מתיקויות, וסוכר, ומחוות, והעמדות פנים, ופסאדה, שהשמצה אותנטית, מהלב ממתי לב משמיץ? a figure of speech, לחה ממיצי תודעה, עם פירורי כבד, בלתי נשלטת או שלא עברה את סירוק הבקרה את פֶן הניסוח המקל, עושה לי את זה.
- משער, ואולי טועה, שזה כמו אלה שמקלפים להם את העור מסביב לציפורניים, מפרנסגים אברים רגישים, שורטים עצמם – סוג של כאב נעים להם. (רק שלי זה לא באמת כואב.)
דברים בשם אומרם
מזל טוב ידידי ורעי שלא נס ליחו אבל נסים מפניו 🙂 המשך לאתגר את סביבתך. ברכות בשם הרוב הנרדף