חיים ולדר

משך הקריאה: 2 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

נרמול דה־פרגמנטי

מהמעט שקראתי, שלושה סיפורים, כתיבתו של חיים מרשימה (אותי), מאד. כותב

1. • ברור ונהיר, מבאר מה שחושש שאולי לא יובן, לא מותיר מורכבות בלתי מפורקת למרכיביה (בשונה ממני, אם כבר תוחב את עצמי) הוא במשימה.
     ככותב למגזר, אין אנדרסטייטמנט, לא ניואנסים או סאבטקסט, נטול התחכמות, לא ניתן לפרשנות שונה מכוונתו.
     הוא מעלה סוגיות, התלבטות, ובהמשך בום טראח בוינג, פתרון.
     ‘שכר ועונש’ כתמא של מכות–פרסים, מתנות–עונשים.
     הוא הצליח במשימתו הן בחיווי הצריכה לכתביו, ואף אני מזהה את המיומנות והכישרון בכך.
2. לא מכיר את המגזר, ועדיין מזהה את
   • הרציונל, את החתרנות, במצע אורתודוקסי וקידום תשתית אמונית,
   • זריעת גירויים דה־פרגמנטיים, מפוררים, של החברה החרדית.
     פעולתו הנגטיבית לשימור הקונסטרוקט החרדי אפקטיבי, שכן בא מתוך
     • טובת האינדיבידואל
     • ומתוך לגיטימיות חברתית.
3. אני מוצא בוולדר דמיון, לא זהות, לפעילות הנרמול של גל אוחובסקי את הקהילה הלהטב”קית.
   שניהם לקחו על עצמם (גם) משימה חברתית גלוה.
   פעילותם החסויה חשפה שגם אושיות המגזר פועלים באופן שלילי למורת רוחם ודעתם של אנשי המגזר המובחן, בדומה לנורמה המקובלת.
   • אוחובסקי השקיע תשומות לנרמול הומוסקסואליות,
     • חשיפת התנהלותו השלילית מנרמלת אפקטיביות יותר מגזר שאינו הטרוסקסואלי, בכך שמחצינה התנהגויות חשופות לביקורת מתוך ומחוץ לקהילה כדין שווה לחברה הכללית,
   • ולדר, בשונה מאוחובסקי פעל בתוככי המגזר בלבד, השקיע תשומות לנרמל אינדיבידואליות בחברה החרדית,
     • חשיפת פעילותו המינית וההתנגדות לה במגזר תורמת לנרמול החברה בקונפליקט המוחצן כלפי התומכים במתן לגיטימציה להסתרת פעילותו.
4. בדומה לאוחובוסקי וליהודה משי־זהב – עיקר פעילות שניהם הייתה מחוץ למגזר אותו הנכיחו במרחב הציבורי – פועלם תוצר השתייכותם המגזרית.
   קהילתם היוותה מקור סיפוק
   • הזדהותם
   • פרנסה
   • פרסום חיובי ומעמד חברתי מוביל
   • הכרה מחוץ לקהילתם המובחנת
   • מיני.
5. האם יבטלו את ולדר?
   • אם כן, היבט נרמול.