משך הקריאה: 15 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
חשיבות
נאום זה הוא נדבך מרכזי בתפישה ניאו ימנית רדיקלית, בתצורתה העכשווית. בישראל.
ארז תדמור, איש צוות, מנגנון, מבטא מְסָרי נתניהו כראש ממשלה – סוג של אליטה, חושף, מסמן את קו העימות המעמדי בישראל.
תדמור מפיץ את תפישתו מעמדת החלק העליון של המלחציים – עם צוות הריבון נתניהו, שואפים למעוך סדר חברתי, שלטון חוק.
המעניין – תדמור עושה זאת מעמדת המעמד הנחות.
וזה העניין, הריבון הוא בתפקיד נציג ההמון המקופח, המודר. הריבון, מבחינת ההמון, יתבע את עלבונם, יילחם עבורם באליטות מוצצות את משאבי המודרים, לקידום הפריבילגים.
אינני מכיר בישראל ביטוי ברור, נקי, זך, טהור של השקפה זו כפי שארז תדמור מדגים;
דמגוגיה צרופה של מי שמחובר לעטיני ראש הממשלה, מלין על סדר חברתי, נמנע מלנקוב קונקרטית מה הוא רוצה, איך לפתור את הבעיות שהוא מעלה.
תדמור מותח קו מפריד בין שני מעמדות.
הוא תובע להפסיק להתנכל למעמד המקופח, ובעצם לשמור על ראש ממשלה חשוד בפלילים.
תלונתו
של ארז תדמור, איש הקמפיין של ראש הממשלה המכהן, בעצם, אינה נגד ‘שמאלנים’ – הם מה שהם, עוכרי אמוניות ולאומנות, שואפים בטפשות לרצות את אויביהם, ובה בעת מתעמרים באזרחים מקופחים שאמורים להיות אחיהם ביעילות מכוונת ומרושעת.
תלונת תדמור היא להוריו האידיאולוגיים, לקונסרבטיבים הקלאסים. אלה שלטו מאז מהפך 1977, בעשר השנים האחרונות הכלכלה מצויינת – לתפישתו, ועדיין המצב, מבחינתו רע – רוב העם האמוני לאומני מודר מטובין שהממסד מרעיף על המעמד המאייש אותו.
אף שתדמור אינו מזכיר זאת – הסיטואציה משקפת – עילת נאומו היא ההגנה על נתניהו, שבעצם כשל בשנות שלטונו למגר את עוולות ושחיתות השמאל.
