דיאלקטיקה שמרנית, נורמטיבית

לועייג עד עויין למי שהוא תגובתי רגשית חיובית לסמלים;
'יכול לחיות עם זה', 'זה בסדר' שאחר יחוש התרומיימות רוח מהסמלה,
מהתכנסות קולקטיביסטית, ימלא אחר פרקטיקות או ציוויים אמוניים, יניף דגלים, יספח תחושת ערך אישית.

עם זאת, מבחינתי התנהלות כזו היא עירוב של

• (דומיננטי מבחינתי -) ייחוס אי-רציונליות, נידפות אישית למי שהוא קהל נוהה ולא מנהיג מנחה, חוסר הערכה למי שמותנים לביטויי סמליות.
• (משני, מתון -) חשש ממי שרואה את קיומו בהקשר מיסטי קולקטיביסטי,
  מצפה מהאחר שיחיל על עצמו ערכים אלה.

לכן, למי שיש סנטימנט ההתכנסות, מבחינתו, יש לו

• הן את אישור הקולקטיב הנורמטיבי,
• הן את לגיטימציית הריבון
• והן את מוכנות הפרט הסורר, שכן חביונית גם הוא כזה, ובעייצם ממתין שיגאלו אותו מיסורי כבליו המסתירים את הסנטימנט המתכנס החי, המוסרי, ערכי, נורמטיבי אך המסורס שלו, בעיי הנורמטיב המתכנייס.

כך, (אני) חשש ממי שהאינסטינקט המתכנס אֱלי קולקטיביסטית שלהם, עלול, בתנאים מסוימים, להסלים לרמת פעולה אקטיבית, חורגת מתחום הפרט, מבחינתו – בגיבוי הכלל, אֱלי פלישה לריבונות הפרטית שלי.
אינני סומך על רסן הבקרה האינטלקטואלית שלהם, לא של מנהיגיהם, ולא של דמויות אידיאולוגיות אחריהן הם נוהים, שכן תפישת (חוסר) בטחונם, וכן תפישתם למי שייך המרחב הציבורי שונה משלי. גם על חמלתם, האם תופעל עלי בעת קונפליקט לא רוצה להעמיד למבחן.

• אני אדיש לסמלים; לא מייחס לסמלים משמעות החורגת מהווייתם הריאלית,
  ולמען האמת – די מלגלג לצי שיש לו תשומות אינטלקטואליות מהסוג שכן מייחס לסמלים משמעויות מיסטיות.
• עם זאת, אינני רוצה להפר את תחושת ספיחת הערך של פרטים, בכך שהם מקיימים טקסים קולקטיביים, גם אם לא מייחס לפעולות ספיחה אלה כבוד רב,
• לא רוצה, ממש לא דחוף לי להפוך את התנהלותי לנושא הדיון.

לשיטתם, מרחב ציבורי נתון להחלטת הרוב באופן פוזיטיבי – להחלת צביון של קולקטיב כלשהו.
הם לא מסתפקים בכך שמרחב הציבורי נתון לשליטת רוב באופן נגטיבי – כלומר מניעת השתלטות פרט חזק, כופה, זה או אחר שימנע פעות פרט זה או או אחר, שפוגעת.
מבחינתם סינתזה צביונית, סינרגיה אקלקטית וולונטארית רנדומלית היא צביון לכל דבר ועניין, שיש להלחם בו. הם תובעים הגנה בפני פגיעה רגשית, אם תחושת הערך שלהם נפגעת מפגיעה בקולקטיב, לו הם מייחסים ערכיות ואנושיות גבוהה אף יותר, שבהקצאתם תשומות כלכליות ופיזיות בהגנה על סמליו.

בשל איכויות רגשיות אלה, הם מחייבים פעולה אקטיבית, אלימה, פולשנית, חודרנית שמצריכה מניעה בשלב טרום הפגיעה בצביון הציבורי, התגוננות במהלכה, והענשה לאחריה.

התסכול: הם רוצים שדעתם תכובד, תתפש כלגיטימית במסגרת 'דמוקרטיה'.

גבלס אמר טרום בחירות 1933: זה שהמפלגה משתמשת בדמוקרטיה כדי לעלות לשלטון לא אומר שהיא תשמר את הכלי שניתן בידיה כשתהיה בשלטון.

• השבתת מסחר בשבת,

• קונסרבטיביות של אינסטינקט שימור צביון בפרקטיקה הקיימת,
• ובגרסה הסוציאלית – יש מי שדחוף להם לשמר את ערך השיוויון הכלכלי תעסוקתי, דווקא באמצעות השבתת מסחר בשבת, פגיעה בחופש פעילות/ עיסוק של אחרים, במרחב הציבורי.

• בעל זכויות שידור אירוע,
• ערוץ תקשורת
• צרכן בביתו

הם שלושה קודקודים פרטיים, שהסכמתם לקיים אינטראקאציה שמקדמת את רצונונם החופשי כולם מופר על ידי פעולת החשכת מסך של הרשויות, וזאת בגיבוי רוב נורמטיבי.

פעולה זו 'נוראית' אף יותר שכן היא ביטוי מעשי פולשני למרחב הפרטי של שלושת הקודוקודים בסמכות הריבון ובתמיכת הרוב האדיש.

ככאלה, הן ריבונים להחליט על החופש שלי.

בלתי נסבל בעיניי. באמת. מבעית. מפחיד. באמת.

דיקמן, חיה ותן לחיות, תן לחיות לחיות, איש באמונתו ו\או חוסר אמונתו יחיה…

• שיעשה במתחם הפרטי שלו את אשר ימצא לנכון,
• במתחם הציבורי יעשה את אשר יחפוץ,

כן תובע מעצמי ומכל אחד אחר,

• להמנע מהחלה פוזיטיבית של מגבלות צביוניות קולקטיביות,
• לטפל בתחזוק רגשי עצמונית, לא לטפל ברגשות גופים לא אנושיים, ולא להתייחס להחצנת פגיעוּת רגשית של פרט כפגיעה בריבונותו, בשלמותו הפיזית.

מצופה ממני לכבד את אמונת, את רצון אחר להצר את החופש של פרט אחר במתחם ציבורי, ופלישה גם למרחבים פרטיים?
בשום אופן לא מוכן. רואה סכנה מוחשית במי שמצדד בכך, ממכרים.איכות פשיסטית.

יותר מכך,
נורא בעיני – שאני מייחס לרוב האוכלוסיה איכות דיאלקטית כזו המדוגמנת בימין, כשהם בכלל אינם הצד ה'קיצוני' של התפישה, לא בהיבט הלאומי ולא הדתי, הם כולה, 'ליכודניקים', 'יאיר לפידים', 'מערכניקים'.