פרדוקס חוקה

באיזה רציונל
רוב יוותר על מימוש רצון ממשי עכשווי
למיעוט מגן על רעיון נאצל מהעבר?

מעשה בחמישה בלבלנים

נגיד שאצ'ו¹, פצ'ו², סימצ'ו³ ורצ'ו⁴, יושבים באופן תדיר לשוח, you know – פרלמנט.

ונניח שארבעתם החליטו, שמעתה לא נכנסים אחד לדברי האחר;
מאפשרים לכולם להתבטא עד השלמת הפיסקה, הרעיון, גם אם לא מסכימים או לא מעניין.

נשבעו באמא'שלהם שזה מה שיהיה.

כדי למצק את רצונם הם החליטו שאם אכן תארע פריצה לדברי אחר, הפורץ ירכוש לכולם תקרובת שעליה יחליטו, ברוב.

לא זו אף זו, הם גם קבעו לבטן את הפרקטיקה המצוינת כשיריון בלתי ניתן לשינוי (נניח כמו שהם לא החליטו שאסור להשתין על השולחן ושזה בלתי ניתן לערעור).

לאחר פרק זמן מסוים (או כמו שיש בומרים שאומרים 'לימים') (או סתם בפגישתם הבאה) אצ'ו¹, פצ'ו² וסימצ'ו³ נוכחים שהם אינם עומדים בהחלטתם, וכן מבחינים שהזרימה בשיח נעצרת, ובכלל עדיף להיות מה שהם היו ולא להתיימר להיות בררריטים מנומסים.
החליטו יאללה בואו נחזור.

רצ'ו⁴ שלנו רצה להמשיך את ההסדר; הוא גם מצליח לרסן עצמו, גם נהנה לאכול את הקנסות שהושתו על הפורצים. הוא חייך וטען "אבל עשינו חוקה, לא ניתן לשנות אותה. אתם אולי שלושה, אבל קבענו שאת החוק הנאצל הזה אנחנו לא משנים."

התוכלו ילדים לייעץ, איך לפתור ת'סוגיה?

הפיכה משטרית

שיח בין קריב לרוטמן.

זהו סלע המחלוקת; האם
♠ דמוקרטיה רובנית שמחזקת את השלטון,
או
♣ דמוקרטיה עם איזונים ובלמים שמגינים על פרטים ומיעוטים מעריצות אפשרית של רוב.

פרדוקס

חוקה אמורה להיות מנוסחת בהסכמת רוב
ותקפה כל עוד הרוב מסכים לה.

טאוטולוגיה; אם הרוב מסכים לה – אין בה צורך.

פתרון?

זו סוגיה ללא פתרון לוגי. אין פה צודק.

בפועל, סוגיות מעין אלה מרחפות בדינמיקה של פשרות, בצל איום כפייה והתנגדות אלימה.