משך הקריאה: 3 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
סבתא רחל
מאת: עובד עמרם Oved Amram
כמו בכל יום שישי היתה סבתי רחל מגיעה להתארח בביתנו, כמה שמחנו לראותה. סבתא הגיעה עם ממתקים, מלאת מרץ לעזור לאמא בהכנות לשבת ויותר מכל, הביאה עמה סיפורים; סיפורים מהעבר הרחוק וסיפורים מן השבוע שזה עתה הסתיים, ואם נקרה היה משהו בדרכה בימים שלפני בואה. הסיפורים היו מלאי מתח והומור ושנונים בפתגמיה של סבתי האהובה.
וכך ביום שישי זה, הגיעה סבתא וכבר היתה עסוקה בקיפול הכביסה שהורידה זה עתה מחבלי התליה כאשר אמא אצה להאכיל את היונים למרגלות השובך שהקים אבא בחצר האחורית. לא ברור מה אבי חשב לעצמו כשהקים את שובך היונים, מביט במעופן, קשוב להמיית קולן בבקרים ולעת ערב. לא פעם שאלתי את אבא לקול קריאת היונים מדוע אין הן מצייצות כדרך הציפורים. אבא אמר שבקולן אין ציוץ של שמחה כי אם ערגה, ערגה לחופש, למעוף למחוזות רחוקים לבלי שוב, אולם נגזר עליהן לשוב למקומן מאז שולחו על ידי נח ונצטוו לשוב לתיבתו, להודיע האם קלו המים. המיית היונים, הוסיף אבא, היא קולה של הרוח שאצורה בנפשן, המיית היונה היא המיית הרוח. ״גם הים הומה יא אבני, הרוח מסעירה את גליו לשוב ולכבוש את היבשה. וכך גם נפש האדם הומה בני, כל עוד רוח באפו.” כך אמר אבא ובקש כוס תה.
לא כך אמא. היא ראתה ביונים עוד מטלה שעליה למלא – היא פזרה לחם ישן, שאריות אורז מבושל ומעט גרגירי עדשים אדומות. היא הביטה ביונים שירדו לאכול ופסקה ״חבל ענדם פשפש״ – חבל, יש להם פשפשים, וחזרה למטבח לסיים מלאכתה.
סבתא נעצה מבט ביונים המלאות ונראה שמחשבותיה נשאוה למחזות רחוקים.
היא גמרה אומר להכין לעצמה מעדנים, מעדני יונים ממולאות כפי שהיה מכין אבי כלתה, שהרי לא לחינם היה טבח אישי למלך עיראק, המלך ר’אזי בכבודו ובעצמו. צ׳יצ׳יקוואן, כך כנתה סבתא את הטבח על שום מבנה גופו הקטן וקומתו הנמוכה, היה ממלא את היונים בבשר, תאנים בהרט ואורז, ובלעה ריר שהעלה פיה לשמע התאור.
סבתא החליטה להישאר בביתנו עד למחרת השבת ואז תשים פניה לביתה של אחייניתה, חסינה, תבחר לעצמה שתי יונים מלאות בשר ותשוב לביתה להכין מטעמים.
שובך היונים של חסינה נבנה כלול עופות, גדול מימדים ומרווח והכיל מספר רב של יונים מלאות בשר שהמעיטו במעוף ואכלו תכופות.
סבתא הגיעה לביתה של חסינה ואחרי שיחה קצרה הכריזה סבתי שברצונה לקנות שתי יונים. משנקבע המחיר עשו סבתי ואחייניתה את דרכן אל שובך היונים. לאחר שסבתי הצביעה על היונים שבחרה בקפידה, נכנסה חסינה לשובך, תפסה יונה אחת והגישה לסבתי, תפסה יונה שניה ובעודה מגישה אותה לסבתי נשתחררה היונה הראדונה מאחיזת ידה של סבתא ועפה לה לדרכה.
חסינה הביטה בסבתי ושאלה ״בעדקי תרידין את׳נין״ – עודך רוצה שתיים – ״דפעתי חאק את׳ניין ותתחדד׳ין ת׳את׳ה״ – שלמת עבור שניים ואת לוקחת שלוש!
״גאזיתני חאק תר אל- מתיאר״ – קנסת אותי על היונה שעפה, אמרה סבתא והוסיפה ״רזילה מייתרת אל אקבור״ – קמצנית כשוכני הקברים, שאין להוציא מהם דבר.
וכך החל הספור בהמיית היונים וערגתן לעוף ונשזר בערגתה של סבתי לאכול יונים ממולאות כתבשילי המלך ונסתיים הספור במעוף היונה וערגתה לעוף למרחקים.
