חתירה לשיוויון אישי, חברתי

אישי – מתבקש, חברתי – לא

נפגע(ים) ומודר(ים) שואף(ים) לשיוויון,
לעצמם, בהשוואה לבעלי זכויות.

כל פרט שואף להסיר איסורים והגבלות מעצמו. שתינתן לו האפשרות, הזכות, להכריע האם לממש רצון.
לעצמו, מול החברה. [את איסורים וולונטריים, להחיל על עצמו.]

בשיוויון חברתי, בזכויות הפרטים לכולם,
פריבילגים לא נוטים לוותר;
אין עניין לוותר עצמונית על יתרון מובנה של פרט לעומת אחרים.

מתח זה כה בעייתי, אבסטרקטי,
ששיווקו מורכב עד בלתי אפשרי,
הביקוש לו קטן
ואין לו מאמצים.

הרעיון שחברה 'טובה יותר' גם לבעלי פריבילגיות יחסיות אם ישוו את זכויותיהם למי שחסרים, מצריכה הסתכלות אבסטרקטית, בנדירות, שחשודה במניפולטיביות.