חונכנו, גדלנו, לתוך הפרדיגמה שלניסיון יש ערך.
כלומר, ישנו הליך למידה שיש לו משך זמן, שחלק ממנו, הוא תהליך הטמעת הידע שנרכש.
הניסיון במתכונתו כערך חיובי התיישן והפך לא רלוונטי.
כמו סדר דפוס, מכונת כתיבה, מסך עם נפח, פטיפון, סרט צילום.
כלומר, יש מי שדורש אותם, סיבותיו הטובות עימו, אבל אלה מאד מסוימים, וסיבותיהם עימם.
אין באמירה זו ערכיות – זו מציאות מואצת, כלומר ככל שהישגי ההנגשה גדלים, סף הכניסה נָמֶך.
זה לא מקרה שבעל הניסיון, מייחס לנסיונו שלו ערך;
ייחוס ערך לניסיון הולך ועולה ככל שהידע הקיים לביצוע המטלה המסויימת פחות רלוונטי, או, שהצורך ההשרדותי ליישם אותו גדל.
גבירתי,
אל תוסיפי פגע על פגיעה – מצער ככל שיהיה- הניסיון שלך לא רלוונטי!
למה?
- קודם כל, כי את מעידה שאין לו דורש.
- למה עוד? מפני שהניסיון שלך לא רלוונטי.
סף הכניסה לעיסוק שלך מורכב מכמה מרכיבים שביניהם- ידע מסוים,
- כישורים מסוימים,
- מבנה אישיותי,
- מאפיינים תרבותיים התואמים את העיסוק,
- אינטראקציה עם הדיסציפלינה,
- ויותר יותר חשוב- אטרקטיביות למקבל ההחלטה האם להעסיק.
- נראה שממש לא הניסיון.
עם הנגשת הידע, מרכיב המיומנות הנרכשת הנדרשת הפך לפחות רלוונטי.
יתירה מזאת – ייתכן שלמה שאת קוראת 'ניסיון' יהיה מי שיתייחס אליו כצבר התניות, קבעונות, הרגלים שלך הם יקרי ערך, וסיבה לתבוע פרמיה מהמעסיק, בעוד שמבחינתו אלה אבנים כבדות ומיותרות בכיסים התעסוקתיים.
החדשות הטובות, הצד השני של החדשות הרעות:
היעדר הצורך בניסיון, הנמיך את סף הכניסה לתחום שלך, אבל גם לתחומים אחרים.
כלומר, הסיבה שלא תיירטי את העיסוק הבא היא לא היעדר הניסיון.
