אני מבחין בין
- שקרן,
שמבין את המציאות ומחליט מסיבותיו הטובות- מבחינתו,
להעביר ממד אחד או יותר ממנה,
בהחלטה מודעת,
באופן שונה מאיך שתודעתו חוותה ממד זה אותו החלט לעוות,
או להסתיר - למי שחווה מציאות באופן ממוסך תודעתית ומשדר את עיוותיו.
לי,
קל יותר עם מי שמזהה כשקרן מאשר עם ההוזה.
סלחן אליו יותר,
שכן בשבתי בכס השיפוט,
לא זה האלוהי, אלא האישי אנושי,
מבחינתי הוא תגובתי יותר לתקשורת,
צורך פחות תשומות,
מודע לשקריו,
לא צריך להפחית לו את פרמיית 'זה לא היה בכוונה'.