משך קריאה: 2 דק', תלוי כמה שניות יש לך בדקה
גלריה, הארץ, 15/10/2014, הסרט 'נעלמת' שככל הנראה, שכן אני לא ראיתי, עוסקת בדמות נשית היפר דמונית, שכנראה כונסת עושר סטיגמות וסטריאוטיפים שליליים הקשורים לנשים.
היוצרת גיליאן פלין, 'פמיניסטית' להזדהותה, טוענת, ככתוב:
"הפמיניזם הוא גם היכולת להציג דמויות של נשים רעות."
לא יודע מה זה פמיניזם.
אם פמיניזם זה לראות אישה כאינדיבידואל שיכולותיו ייבחנו בהקשר שווה לאינדיבידואל אחר כשהעובדה שהיא עושה פיפי בישיבה לא מקנה לה יתרון / חיסרון לעומת זה שעושה בעמידה – גם אני פמיניסט.
להעצים / להפחית 'נשיות' – פה כבר נעלמתי.
לתחושתי, המגזר ה'פמיניסטי' הוא האחרון, לא בטוח,
אבל כן (-בטוח) שהוא העצמתי ביותר ב'הגנה' על עצמו.
אם נעשה סרט על נקבה שאישיותה חופנת סט של תכונות שמקושרות לאופי נשי מחורבן, וחלק מ'פמיניזם' זה להתקיף את יוצרתה בשל יצירה ש'מכפישה' נשים – לדעתי – עושה לשיח נזק.
תוכניות בישראל, כ'בובה של לילה', תוכנית רדיו 'סטטוס קוו' בגל"צ ה'פרלמנט' שמטפל גם בקלישאות המזרחיים, וליאת הר לב בסטריאוטיפ רוסיות פריפריאליות, הסרט 'גט' בתפישה הרווחת של הפטרנליזם המרוקני, לדעתי, מקדמת את מיסוס ההפרדה על רקע הסטריאוטיפים המגזרים המודרים.
העוסקים בלצחוק, לבקר תופעות הקשורות במגזרם, שלא מנסים לספוח הגנה 'שלא תגע בהם' לדעתי מעצימים את עצמם, עושים לעצמם ולמגזר ממנו באו שרות חיובי,
בשוני מהפמיניזם הדפנסיבי.
