תרבותית לא זהותית Culturally
Judaism as a culture
The cultural "peculiarity" of Jews. The decrees of power can take away everything I have and my possessions. If I manage to survive, it is because my knowledge, my education and my skills cannot be taken away from me. That is why, for generations, Jewish parents have sacrificed their standard of living to pass on education and knowledge to their children as a survival of the fittest for a survival, and especially as a cultural characteristic.
I'm there, culture-wise, in the sense of being free of existential anxiety, without fear of anyone wanting to harass me,
But with a deep and transcribed understanding from childhood:
The most lucrative investment of a person, of any person, is the education of his children, so that they may maintain their liberty, vitality, and ability to best benefit others, and consequently to themselves.
This is a Jewish ethos that characterizes me as well.
Not the faith and Judaism as a religion.
התודעה שלי אינדיבידואלית. לא קהילתית קולקטיבית.
כמשתמש מכך אינני סופח ערך מהיותי שייך לקהילה מסוימת עם קשרים מטפיזיים. לא שייך.
נרטיבים היסטוריים לא עושים לי את זה. רואה בהם מניפולציות של בעלי אמונה.
השיוך שלי ביורוקרטי, טכני – אזרח ישראלי.
זהותי
כ-יאיר דיקמן. בנם של… בן זוג של… אב ל… חבר של…
אין לי תודעה קולקטיבית, לא סופח ערך מהיותי שייך לקהילה מסוימת עם קשרים מטפיזיים.
לא שייך.
השיוך שלי ביורוקרטי, טכני – אזרח ישראלי, כעת גר בישראל.
אין לי לכך מחוייבות, יכול להשתנות.
יהדותי
יש מי שרואים בי יהודי.
עסק שלהם לא עוסק ב-איך רואים אותי, אלא איך אני רואה את עצמי.
היהדות שלי היא מאפיין שאני חולק עם אחרים.
לא שיוך.
אינני מוטה אוטומטית לאהוד מישהו יותר בשל יהדותו. אני לא.
חוק השבות הוא חוק גם נורא וגם אידיוטי.
אני רוצה לקבל לישראל עולים שיכולים לתרום לחברה ולשגשוגה.
בנוסף מכסה שהמדינה יכולה לקלוט על רקע הומניטרי, וזאת באופן רנדומלי ממקומות קשים ורעים במנותק וללא קשר לדתם או ליהדותם.
המחוייבות שלי אינה ורטיקלית – אין לי זיקה מעבר לעניין אינטלקטואלי לדורות לפני.
המחוייבות שלי היא לאטרלית לאנשים החיים כעת, לפני ואחרי, ואלה שיוולדו להם.
יהדותי אינה עוסקת בדתיותי – אני חסר אמונה, כמאפיין טכני, נטול ערכיות,
כמו שאני אשכנזי – הורי נולדו במזרח אירופה וחונכו שם למאפיינים תואמים, ללא ערכיות חיובית או שלילית לעובדות אלה.
אני יכול לומר על עצמי 'אשכנזי חסר אמונה נטול אינטליגנציה רגשית' – כאמירה מאפיינת שמתבלת מעט הומור בייחוס ערכיות שלילית.
יהדותי כוללת אלמנטים תרבותיים.
אני חולק אלמנטים תרבותיים של יהודים.
השפה היא מרכיב מעניין, שכן העברית השתמרה קרוב ל-2,000 בקהילות יהודיות ברחבי העולם כשפת תפילה. ולא שפת חיים מתחדשת משמשת ליום יום. לימוד שפה כאמצעי תפילה פיתח, השריש והטמיע יכולות וורבליות ושינון. מרכיב הכרחי ללימוד מעמיק אקדמי ומקצועי. כלומר סוג של תשתית.
אין לחכך אח ורע ששפה נכנסה לתרדמת של כ- 2,000 והתעוררה לחיים, כפי שקרה לעברית.
מקסים ונהדר ככל שיהא – זו אינה סיבה לשמר אותה כאלמנט מיסטי, אלא פרקטי.
לא קושר קשרי גורל וערבות בין אנשים שמשתמשים בה.
- שפה שאני שולט בה ומנהל בה את עיקר חיי – אלמנט חשוב ב'היותי', ועם זאת לא הכרחי.
- מתן חשיבות לידע והשכלה – מאפיין יהדות.
לכן משתלבים בלא פרופורציות לתעשיות שצורכות ידע והשכלה.
כ- 20% מזוכי פרס נובל יהודים. יתכן שיש יותר שאינם מודעים או מסתירים. אחוז בלתי נתפש ביחס לחלקם בעולם. [מספר האנשים קטן בחצי לערך אם בודקים מאיזה חלק של העולם מגיעים זוכים אלה.] - לדעתי אב-נורמליות הסתברותית זו מודגמת לא כתוצר של גנים 'טובים יותר'.
- ישנה גישה גזענית שאומרת שהנצרות לקחה את המוכשרים בילדיה שלחה אותם לכנסיה – ממציאים גדולים במהפיכה התעשייתית היו אנשי דת, ובכך שאסרה עליהם להוליד ילדים לא הורישו את הגנים האינטלקטואליים שלהם הלאה.
ביהדות הבן של רב הקהילה זכה להשתדך עם בתו של עשיר הקהילה, ויצרו שיבוח גנים. - אני גורס שהגנים שלי ושל יהודים אחרים פחות טובים; חלשים פיזית, רגישים למחלות, החתונה בתוך הקהילה – סבא וסבתא שלי מצד אבי היו בני דודים מהמעלה הראשונה, ומצד אימי היו חתונות מהמעלה השניה – החשש מהתבוללות וקהילות קטנות גרמו להיצע נישואין קטן.
- הדגש היה על חינוך.
- בעקבות גזירות וצווים עוינים שאסרו על יהודים לעסוק לפרנסתם במקצועות מסויימים או להיות בעלי אדמות והגבה ברכוש, היהודים נאלצו גם ובעיקר לעסוק במקצועות עתירי ידע והשכלה.
רכישת שפה מוספת – שפת תפילה – מהווה תשתית אינטלקטואלית. - אצל משפחות יהודיות השתרשה המגמה, גם אם לא מתמוללת של
- בעקבות גזירות וצווים עוינים שאסרו על יהודים לעסוק לפרנסתם במקצועות מסויימים או להיות בעלי אדמות והגבה ברכוש, היהודים נאלצו גם ובעיקר לעסוק במקצועות עתירי ידע והשכלה.
יהדות כתרבות;
'גזירות השלטון יכולות לקחת ממני את כל אשר לי ורכושי.
אם נותרתי בחיים, לא ניתן לקחת ממני את הידע ההשכלה והמיומנות שלי.'
לכן, במשך דורות, הורים יהודים חסכו ברמת חייהם בהתאם ליכולתם ולכישורי ילדיהם כדי להקנות השכלה וידע לילדיהם כ- surviving of the fittest, הישרדותי, ובעיקר כמאפיין תרבותי.
ו-כן, אני שם, במובן של נטול חרדה קיומית, ללא חשש שמישהו רוצה להתנכל לי,
אלא בהבנה עמוקה ומתומללת מגיל 0:
ההשקעה המשתלמת ביותר של אדם, של כל אדם, הוא ההשכלה של ילדיו, כדי שישמרו על חירותם, חיוניותם, ויכולתם להועיל מיטבית לאחרים, ובעקבות כך לעצמם.
זה לדעתי אתוס יהודי, שמאפיין גם אותי.
עניתי?
