לא הייתי עושה זאת לילדיי

פריפריה אתנית

ר' ואני רוכבים לקצרין. עולים לקצרין התלמודית. ברוח הנרטיביזם המנשבת, מוכרים פרזנטציה חווייתית לתיירים על חיי המקרא.
אוי למציגים ואבוי לנהנים.

פוגשים את מנהלת האתר, השומם בסופי שבוע; מה מצפים מאתר באוריינטציה מקראית דתית? איפה האוונגליסטים כשצריך אותם, משכשים בכינרת?

ר' ואני כפתטים זקנים – בעצם אני המוביל – מציג את עצמנו כזוג החווה חוסר התאמה מינית. מבקשים את עצתה.

לשאלותינו, היא מחבר העמים, קירגיסטאן בת 26, עלתה בת 5, עובדת ייצור, באריזה. לא שירתה בצבא. 'מאד אוהבת את ישראל', היא לא מצביעה, משפחתה ימין מובהק. חייתה בתל אביב.
קשֶה לה.

לא מצליחה למצוא בן זוג. מבחינתה – אמה לא יהודייה, והיא עצמה לא התגיירה שכן, היא מכבדת דתות אבל לא חשה כיהודיה.

אז אני מברר,
למי זה חשוב האם אמה, ומתוך כך היא, יהודיות?
"לכולם."

איך בכלל יודעים פרט כזה?
"מקום קטן."

בהתנשאותי, אני מבקש את תשומת לבה למורכבות השאלה –
למי הידיעה שהיא 'איננה יהודייה' מציקה יותר, לבני זוג

• יוצאי חבר העמים,
• ליוצאי עדות המזרח,
• לאשכנזים?

"עם אשכנזים לא יצאתי."

"מפריע להם, לא יודעת למי יותר."

כועסת על אמא?

"לא מדברת איתה על כך" ומוסיפה, "אני לא הייתי עושה את זה לילדיי."